ניסיתי למתן את עצמי, לקרוא לאט. רציתי לטעום כל מילה, לחוות כל סיטואציה אשר הרגישה כמורכבת ומרגשת יותר מקודמתה.
אולם כשלתי כישלון חרוץ. למרות רצוני להאט מצאתי את עצמי עפה מעמוד לעמוד ומהר מדי נאלצתי להיפרד מורה, רפי, גילי ונינה שנכנסו לי עמוק ללב.
(בתמונה: קיווי החתולה שלי שאוהבת לדגמן עם ספרים)
ספרו החדש של דויד גרוסמן "אתי החיים משחק הרבה" הוא ספר של שלוש נשים וגבר אחד היוצאים יחד וכל אחד לחוד למסע אישי אל הזיכרונות והעבר ובמקביל למסע פיזי לשורשי המשפחה במזרח אירופה. משפחה הוא מושג מרכזי ברומן, כמו גם זוגיות ובעיקר אימהות. נושא האמון, נאמנות ואמונה בין גיבורי הספר עומד למבחן שוב ושוב כאשר האם ורה מתמודדת עם נינה בתה שממנה היא מרוחקת, נינה הבוחרת לגור בסוף העולם ומתקשה לקיים קשר עם בתה גילי, רפי שאוהב עד כלות את נינה ורוצה להיות אב מיטיב לגילי ויש עוד שני גברים משמעותיים שכבר אינם בחיים ומלווים את העלילה לאורכה.
הספר מבוסס באופן חלקי על סיפור אמיתי של אישה מרתקה וגרוסמן, במסגרת קשרי החברות שלו איתה, ביקש ממנה רשות אמנותית לעצב את הרומן לפי ראות עיניו (או דמויותיו). על כן נוצר ספר ייחודי, רומן היסטורי-נפשי-גרוסמני שכזה שמטלטל את הלב ללא הרף.
המתנתי 5 שנים לספר חדש של גרוסמן שרק הזכיר לי מדוע הוא הסופר הישראלי האהוב עלי. אני מתכננת לקרוא את הספר שוב בקרוב כי קריאה אחת ממש לא מספיקה.
מומלץ בחום!
מוזמנים להצטרף לקבוצת אוהבי הקריאה שלי בפייסבוק "אוזני חמור" https://www.facebook.com/groups/321923184923587/