כשנסעתי לתל אביב לקחתי איתי את המסכה,
פעם בשבוע, יצאתי מהקיבוץ, ונסעתי לעיר הגדולה, ולא, לא שכחתי את המסכה.
לכמה שעות, שיחקתי בצבעים, בשיעורי איפור, תסרוקות וסטיילינג.
ואח"כ חזרתי הביתה והורדתי את המסכה.
כל כך סימלי זה היה, פער כל כך עצום בין השחור שהיה לי בלב, לבין הצבעים שמרחתי על הפנים,
בין ההתעסקות החיצונית הזו, לבין החיפוש שלי אחר מהות החיים. שם התחלתי את המסע שלי, בלי להתכוון, בלי הכנה מראש,
חזרתי להיפגש שוב עם אנשים, ליצור, ואח"כ גם לעבוד, לקבל לקוחות, לקבל הזדמנויות.
כל פעם שרציתי לעשות את זה, שמתי שוב את המסכה. הדיכאון היה אז בשיא עוצמתו, וגם הפחד שלי ממנו, מהסטיגמות, מהכדורים.
והאיפור כמו הגן עלי, השאיר אותי מוגנת ולא חשופה מול העולם.
כשביססתי את העסק ואת רוב הלקוחות שלי פגשתי ביום האירוע המרגש שלהן, נפל לי אסימון,
הבנתי שמה שאני עושה בחיי, הוא להכניס צבע לחיים של נשים.
וכל כך אהבתי את זה, אהבתי את ההתרגשות, את השמחה, את החגיגיות.
וזה גם היה כמו תוכנית שיקום שעשיתי לעצמי, לא סתם בחרתי לעבוד עם נשים ביום השמח ביותר שלהן.
נתתי לעצמי אנרגיות של שמחה כל פעם שליוויתי לקוחה, ושימחתי אותה.
אחרי כמה שנים טובות, הייתי זקוקה לדיוק בעסק, הרי בכלל לא תכננתי לפתוח עסק, יצא ככה שפתאום התחלתי לקבל עבודות,
והאיפור, עם כמה שאהבתי אותו, לא היה שיא הדיוק שלי, שיא הרצון שלי.
וככה הסטיילינג תפס יותר ויותר מקום בלו"ז שלי. עדיין משחקת בצבע, רק בדרך קצת שונה.
וכשחושבים על זה, כילדה, אף פעם לא התאפרתי, אבל בגדים מיוחדים, תמיד אהבתי.
יש משהו בארון של אשה, שמעיד כל כך הרבה עליה. יש בנו כנשים, שעוברות הריונות ולידות ושינויים בגוף, משהו מורכב ומסקרן בעיני.
אנחנו עושות כל כך הרבה דברים, ועסוקות כל כך, ושוכחות את עצמנו לא פעם. לפעמים זה מתבטא בתזונה ולפעמים בשעות שינה, ולפעמים, זה מתבטא גם בלבוש.
לא פעם אני שומעת לקוחות אומרות לי "אני לא יודעת מי אני", פעם היה לי טעם ברור, ידעתי מה יפה לי ומה אני אוהבת.
ואני מבינה אותה, עברו שנים, היא כבר אחרת, אבל הארון שלה לא עבר התאמה אליה, והיא לא מרגישה איתו בנוח.
אני מבינה אותה כי עברתי את זה בעצמי כמה וכמה פעמים, וכי אני פוגשת הרבה נשים שמרגישות ככה, כל אחת והסיפור שלה.
אחרי הלידה הרביעית שלי, פניתי לסטייליסטית לעזרה, הי ! אבל אני סטייליסטית, מה ההגיון?
נכון, אבל לא הצלחתי לבד. לא הכרתי את הגוף שלי ככה, ולא הצלחתי להבין מה לעשות כדי שיהיה לי גם נח וגם מחמיא.
החלטתי שזה הזמן לבקש עזרה.
אחד הדברים הכי חשובים שלמדתי מזה, זה שהרבה לפני סטייל, מעניין אותי ללמד אשה לגלות מי היא ואיך לבנות ארון שיתאים לה בדיוק.
ללמד אותה איך להתלבש מחמיא, בלי להשקיע בזה הרבה זמן או הרבה כסף.
ולא משנה מה המידה שלה ומה הסטטוס שלה.
ואז גם הבנתי. הבנתי שהתשובות נמצאות אצלי, וברגע שהייתי נקייה מרעשים חיצוניים, מצאתי שוב את הסטייל האישי שלי, ואת הדרך להתלבש גם יפה וגם נח.
בהמשך גיליתי דבר אחד שמשותף לכל הלקוחות שלי, לכולן היתה קפיצה אישית אחרי התהליך.
אחת מצאה זוגיות, אחת קיבלה קידום, אחת פשוט הרגישה טוב יותר עם עצמה, אחת היתה רגועה יותר בבית,
זה מדהים לראות את הקשר בין הפנים לחוץ, ולא משנה איפה עושים את השינוי, זה משפיע לכל הכיוונים.
זה מקפיץ את איכות החיים.
וזה לא מותרות. זה צריך להיות בראש סידרי העדיפויות שלנו. תמיד.
כמו שבמטוס קודם האמא צריך לשים מסכה לעצמה ואז לילד שלה,
כדי שנוכל להמשיך בנתינה שלנו, אנחנו חייבות לזכור לראות את עצמנו, ולדאוג לעצמנו.
ופה, אני מרגישה בבית. זו אני, בלי מסכות, יכולה להתלבש יום ככה ויום ככה, והכל זו אני, והעיקר שנח לי וכיף לי.
ואני לא מוגבלת לשום חוקים, להפך, אני חופשיה.
פתאום הבנתי, שדרך הסטיילינג, הכנסתי לעצמי צבע לחיים.
בנעלי ספורט או על עקבים, במראה רוקיסטי, או רומנטי עם נצנצים, לא משעמם לי, ויש בי מקום להכל.
וזה העסק שלי, נעים מאוד, אני נעה, ואני מאמנת לשינוי הרגלי סטייל לאמהות ונשות עסקים.
מוזמנות לבוא להיות חברות שלי גם פה
אינסטגרם https://www.instagram.com/noagilboa_totalook/
פייסבוק https://www.facebook.com/groups/114786315836826/
הקיר שלי : https://www.facebook.com/profile.php?id=1035311716
