"משותקת" מול כיתת יורים

בחורה עם מחשב נייד

מחסום הכתיבה מתחיל כשמבינה שרבים יצפו בי.

המחשבה שיצפו בזה, גורם לשיתוק, לחוסר יכולת להביע, לבלבול ולחוסר אונים.

 

אני תמיד אומרת שצריך ללכת בגאווה עם כל המעלות שלנו, אך מה לעשות שהעולם שלנו ביקורתי, אכזרי ולא תמיד מקבל את השונה, המוזר והלא מוכר.

אספר על עצמי – אני אדם פשוט! זה הכל, פשוט בת אדם.

כזו שכולם מכירים כאשה, רעיה ובעלת מקצוע שאינו מספק כלכלית, שתומן בחובו המון מאמץ מנטלי, רגשי ולעיתים גם פיזי.

אני מורת חינוך מיוחד. בנוסף אני בעלת רצון לפרוש את כנפי, ולגדול, לצמוח… לא יודעת עדיין אם אצליח,  לכן אני גם נוטה לומר שאני מלאת פוטנציאל לא ממומש.

לאור זאת, החלטתי לקום ולעשות מעשה, לפרסם את עצמי, אך אעשה זאת לאט, ובזהירות.

אני רוצה לצאת לעולם, לתת לאנשים להכיר אותי, שירצו לשמוע אותי, ולהנות מהתהליכים אותם אני עברתי, ועברתי הרבה!

לפתוח סדרת סדנאות, ולהבין שאני חוששת מכך, זה דבר לא פשוט.

בייחוד עם חוסר הבטחון, או יותר נכון – הבטחון הלא החלטי שלי, והידיעה שאני חוששת מביקורת.

אז נעים מאוד עולם, זו אני, ומקווה שיום אחד יזכרו את שמי. 🙂

 

לא יכול להוריד ממך את העיניים / מאיר אריאל