משה כחלון: ראש הממשלה שלי

בחורה עם מחשב נייד

 

משה כחלון. ראש הממשלה שלי
משה כחלון. ראש הממשלה שלי

משה כחלון הוא ראש הממשלה שלי. הוא ראש הממשלה שלי כבר מזמן. מהרגע שהאיש האמיץ הזה התמודד ללא חת עם הטייקונים של מדינת ישראל. בעוד כל שאר הפוליטיקאים ובראשם ראש הממשלה נתניהו משתחווים להם, מתחנפים אליהם, מסתופפים במסיבות שלהם, הוא נאבק בהם ביעילות. משה כחלון שונה מהפוליטיקאים האחרים שהורגלנו אליהם, מרגע שהוא התעמת חזיתית עם הטייקונים ואף ניצח –  מאותו רגע הפכתי גרופי שלו. גרופי , כלומר-  מעריצה. פוסטים של "כחלון לשלטון" עם צילום של האיש היפה הזה, שיפה מבפנים בדיוק כפי שהוא יפה מבחוץ –  היו עולים אצלי קבוע בפייסבוק. אני מדברת על לפני שלוש שנים, כשהציבור עדיין לא חלם שיהיו בחירות וזמן קצר אחרי זה שוב בחירות, שנתניהו שוב ושוב ייבחר ושיאיר לפיד שבעוונותיי הצבעתי בעדו –  ירוץ – כל זה עדיין לא היה (משה כחלון לא רץ באותן בחירות והיחיד שנראה לי שיש סיכוי כלשהו שיחולל שינוי היה יאיר לפיד א.א.) .

כבר אז,  משה כחלון בלט לי מעל כל השאר. כתבתי את זה אז בפוסטים. לא אחד ולא שניים אלא רבים –  הודיתיי קבל עם ועדה, שכאשת מרכז הנוטה שמאלה אני עושה תזוזה לימין: שהאיש הזה יכול להביא אותי, הבת של פליט פולני: הירש בראון, לימים פרופסור צבי בר-און שחי בשכונת טלביה השבעה בירושלים – אבא שלי שהיה בפולין בשומר הצעיר (כמו אבי גם בגין  התחיל בשומר הצעיר בפולין, לאחר מכן עבר לביתר השניים לא הכירו), נכדה של סבא-אהרון מוורשה, שהיה צ'ילבה עם בגין בן המשפחה הסורר שלנו  – סבא כינה את בגיןאותו פושטק והשניים רבו והתווכחו על בסיס קבוע (אני קרובת משפחה של בגין בנישואים..אחותו של בגין, רחל'ה ז"ל היתה נשואה לבן משפחה שלי. הכרתי אותה כילדה. זוכרת  במעומעם אישה אלגנטית עם קוקו מתוח לקודקוד ביום הולדת שלה. בגין אז בא לברך את אחותו הבכורה  א.א.) . שאני אזוז ימינה? אז כן. כתבתי שאם משה כחלון לוקח את הליכוד ועומד בראש הליכוד: אצביע לראשונה בחיי ליכוד. מעולם לא הצבעתי עבודה אבל מרכז כן – תמיד. כל פעם מחפשת מושיע תורן עד שבאמת יהיה כזה. והנה הוא הגיע – ראש הממשלה הבא שלי.

הוא כמו דמות תנ"כית בעיני: שאול שמה. אדם צנוע ונחבא אל הכלים שיש בו את המנהיגות. זה שם ויתפרץ החוצה בבוא היום. משה כחלון איש עבודה. לא איש המפלגה שמשתמשת במילה הזו "עבודה" אלא איש עבודה באמת. עבודה וראיית הזולת בגובה העיניים. במפלגת העבודה אני לא באמת רואה את זה –  לא רואה שם את החמלה, לא רואה שם את ראיית החלש ובטח לא צניעות.היחידה שמתקרבת לזה ב"עבודה" היא שלי יחימוביץ' שגם היא בת של פועל – אבל שלי, למרבה הצער, נעדרת יכולות ארגון ויכולת להאבק על מקומה ביעילות בפוליטיקה. היא אידיאולוגית. במאה אחוז. ובפוליטקיה צריך גם להיות מאוד פרקטיים.

משה כחלון נולד למשפחה קשת יום, אבא פועל בניין שבערוב ימיו היה נכה, הורים שעבדו קשה וגידלו ילדים לתפארת. ממשפחה כזו – צומח מנהיג חברתי, לא ממשפחות אצולה, בטח לא  הנסיכים של הליכוד. זה כמו שתגידו לי שמלכת בריטניה מקימה מפלגת פועלים – זה לא יילך… בטח אחד כמו ביבי שלא יודע מה זה אוטובוס ומסעדת פועלים, שלא הוציא ארנק מכיס המכנסיים כבר שנים, עם המלכה  הקפריזית שלו שמנהלת אותו ובמובנים רבים גם את המדינה עם הנרות המטופשים שלה וגלידת פיסטוק ומטוס מנהלים עם מיטה מעופפת לטיסות קצרות והשטויות האחרות כמו שליחת הנהג באמצע הלילה להחליף לה קרטון חלב כי היא אוהבת אותו בשקית או משהו דומה (לא זוכרת את הפרטים המדוייקים – אבל זה בערך מה שקרה)

הנה הוא בא, השאול המודרני שלי – משה כחלון, ואני לא מתביישת להגיד שיש בי הערצה לאיש הזה שבנה את עצמו בעשר אצבעות. הוא ראש הממשלה הבא שלי ואני מקווה ומאחלת לנו שיהיה ראש הממשלה של כולנו.

הכותבת פעילה במטה של משה כחלון ביצירת גשר בין מפלגת כולנו לעמותות החברתיות בישראל

 

אורית בראון אגמי
בלוגרית פעילה ובועטת. היתה עיתונאית שלושה עשורים. היום מלמדת ילדים ביפו ובשכונת התקווה תקשורת ואקטואליה.