מר דיכאון היקר שלום,
אני לא ממש מצליחה להירדם, אז אני כותבת לך. הרבה זמן אני חושבת עלייך ועל התקופות שעברנו יחד. אני מכירה אותך כל כך טוב, את הריח העבש שלך, את הטעם התפל שלך, את חוסר התיאבון שאתה מעורר, את הכבדות שבך. את היכולת שלך לקחת אותי לתהום, את האדישות שלך לחיים. החושך שאתה מביא אתך, הפחדים והבדידות. אני כותבת לך בגלל שאני יודעת שאתה קיים, נוכח שם כל הזמן, מחכה לרגע הנכון שבו תוכל שוב לחיות בקרבי.
אני שואלת את עצמי לא פעם אחת, האם אני מתגעגעת אלייך ומה אתה בא לשרת בחיים שלי. האמת שהקיץ האחרון שבילינו יחד, היה קיץ קשה. למעשה עברנו לגור שנה שלמה ביחד. חלקנו אותה מיטה . כל בוקר שהסתכלתי במראה, ראיתי אותך מתבונן בי, מביט בי בעיניים כבויות, לפעמים לא היה בהן שום ניצוץ של תקווה, בעיניים האלו. לפעמים הייתי מנצחת אותך בחיוך של בוקר ואומרת לעצמי שאין מה לדאוג ושהכול יהיה בסדר. הרבה פעמים כעסתי עלייך ובעיקר על עצמי, על כך שלא הצלחתי לזרוק אותך מהחיים שלי. על כך שהאכלתי אותך בכפית יום יום והשקתי אותך במים, ואתה פרחת. עטפת את חדרי לבי בקוצים דוקרניים שלא אפשרו לאף אחד להתקרב. גם אני שתקתי וכמעט לא דיברתי. לא רציתי לספר לאף אחד על הרומן הסוער בינינו, והימים דעכו, והלילות ארכו ואני בתוכי מתתי.
שנה שלמה. ארבע עונות. סתיו-חורף-אביב-קיץ. לא חסכת ממני דבר. היית כנה ובועט וכואב. הרבה פעמים חיבקתי אותך בשקט וקיבלתי אותך,כלומר אותי, ככה עם כל הדיכאון הזה וחיכיתי עד שהכול יעבור,לפעמים זה עזר ולפעמים זה רק החמיר את המצב. נאבקתי בך כל בוקר שקמתי מהמיטה, כל רגע שפתחתי את הדלת והייתי צריכה לצאת החוצה אל העולם. כל דקה בחיי היומיום שלי הפכה לפעמים לנצח. דיכאת את הצורך לתקשר, את היכולת ליהנות מהרגע, את האהבה לטבע ולחיים, את השמחה והצחוק, את חדוות היצירה והעשייה, לקחת הכל. השארת אותי ריקה וחשופה. נבלעת בחיים. שקופה כמעט. לא יוצאת להיפגש עם חברים. כמעט ולא יוצאת מהבית, רק לעבוד. עושה רק מה שצריך בכדי לשרוד.
אני לא יודעת הרבה, אבל אני יודעת שבכל פעם שאתה מופיע, אתה בא להגיד לי משהו, ללמד אותי משהו על עצמי שעדיין לא ידעתי. אני חושבת שהקיץ הזה לימדת אותי שיעור יקר וחשוב. למדתי כמה אני באמת חזקה, למדתי לשלוט בך ולמדתי להאמין בעצמי. אני חושבת שסוף סוף הבנתי שאתה לא כזה עצום ומפחיד כפי שנדמה לי שאתה, ושאם לומדים לחיות אתך, אתה יכול גם להפוך להיות קטן ולא מאיים כלל. אני לא יודעת מה אתך, אבל אני לא אשכח את השנה הזו כל החיים שלי. גם אם תדפוק לי יום אחד על הדלת, אני יודעת שזה לא יהיה אותו הדבר. שהרומן הזה נגמר בינינו. כי כבר ירדתי למקום הכי נמוך שאפשר היה להגיע. כי כבר טעמתי את הטעם המר הזה של הימים הארוכים העצובים, ובעיקר כי אני רוצה לחיות, ורוצה לחיות בטוב. אז אם תבוא, אני אדע איך לגרש אותך. איך לא להעניק לך משמעות ומקום בחיים שלי.
היום אני יודעת שאני מספיק חזקה בכדי להתמודד אתך, ושמכל ביקור שלך, אני בסופו של דבר יוצאת מנצחת. ההתגברות על הקושי גורמת לי בכל פעם להיות אדם בוגר יותר. מפעם לפעם אני לוקחת יותר ויותר אחריות על החיים שלי והופכת להיות אדם עצמאי ובטוח יותר בעצמו ובדרכו. לאט לאט מתוך החושך אני צומחת . לאט לאט הקוצים שעטפו את חדרי לבי הופכים לפרחים מלבלבים וצבעוניים, והנה אני עם לב פתוח יוצאת אל העולם. מאפשרת לדברים חדשים לקרות, לאנשים חדשים להיכנס. שוב לא פוחדת להיות נאהבת, מעזה להיות נוכחת. אני מודה ומתוודה שפוחדת לפעמים שתחזור, אבל אני גם יודעת שאני לא אתן לך לשלוט יותר בחיים שלי. זו הפעם הראשונה, מזה שמונה שנים, מאז שכל המשבר הזה התחיל, שאני יכולה סוף סוף להגיד לך לא. שאני מרגישה שאני לא רוצה בך יותר. שהנוכחות שלך לא משרתת אותי יותר. היא רק פוגעת.
אז אני נצמדת לדברים הטובים שקורים עכשיו בחיים שלי וכל יום אומרת תודה. תודה לעצמי על כל שלא איבדתי את התקווה, ששמרתי על הגחלת, שנתתי לפחד לפעום. תודה לחיים ותודה לאהבה. אני נפרדת ממך מר דיכאון היקר בצער לא רב וביגון לא קודר. אני בוחרת במציאות חדשה. מציאות שבה מצבי הרוח לא מערערים את עולמי. מציאות שבה אני מחליטה מה טוב לי באמת. אני חושבת שלאט לאט אני מבינה איך לחיות עם הדו קוטביות הזו, איך למתן אותה, איך לגרום לכך שהיא תהיה חלק קטן בחיים ולא החיים עצמם. אני חושבת היום שעצם העובדה שהשלמתי עם זה שאתה קיים ואתה חלק ממני, עזרה לי מאוד להתגבר עלייך. לצאת ממך. היום שאני מסתכלת במראה אני רואה בעיניי את השמחה הזו ואת הצחוק, את התקווה ואת האושר. אני מתבוננת פנימה ורואה אשה אמיצה וחזקה, מלאה באור. אם פעם לא האמנתי בעצמי וביכולות שלי, היום אני מאמינה בעצמי ואף ביכולת ההשפעה שלי על אנשים אחרים שאני פוגשת בדרך. אני יודעת שאתה קיים כל הזמן במינון זה או אחר, אבל ההבדל היום הוא שאני יודעת איך לחיות אתך בצורה שלא תערער אותי.
מקווה שלא נתראה הרבה בזמן הקרוב ותודה על שאפשרת לי לבחור באור, רונית.
אז אם גם אתם מרגישים בדיכאון לפעמים, או שיש איזה שהוא מצב בחיים שלכם שמערער אותכם ומפחיד אותכם, או להפך משמח אתכם. אתם מוזמנים קודם כל לנסות לקבל אותו כפי שהוא. פשוט להתבונן בו ולראות איזה דברים הוא מביא אתו לעולם שלכם. אחר כך אני מזמינה אתכם לשבת ולכתוב לו מכתב. פשוט ככה מלב אל לב, כאילו הוא היה החבר הכי טוב שלכם. ראשית זה יכול לעזור לכם לשחרר הרבה דברים ששמרתם בבטן, ושנית זה יכול גם אחר כך,שתשבו ותקראו מה שכתבתם, לעזור לכם להסתכל על הדברים מזווית קצת שונה. אולי המכתב הזה יעזור לכם להתקרב לדיכאון הזה, או לכעס הזה, או למה שזה לא יהיה. אולי הוא יעזור לכם להבין דברים שלא הבנתם קודם. בכל אופן מה שלי המכתב הזה עשה, הוא עזר לי להיפרד מתקופה מאוד ארוכה ומשמעותית בחיים שלי, בה החזקתי בדיכאון הזה ולא הרפיתי, המכתב הזה גם עזר לי להבין את כוחו של הדיכאון ואת כוחם של החיים. אבל יותר מכל הוא עזר לי להתקרב אל עצמי. לחבק את עצמי, ולאהוב.
[youtube 5g-vGRlpxbc nolink]
