איטליה אהובתי.
לפני כחודשיים שאל אותי האיש שלי איך אני רוצה לחגוג את יום ההולדת העגול שלי. הסתכלתי עליו והשבתי "נו? לאן אתה חושב?"
"שוב איטליה?" ענה "את לא רוצה שניסע למקום אחר שעוד לא היינו בו?"
"רק איטליה" עניתי "שוב ושוב ושוב איטליה. אף פעם לא מספיק לי מאיטליה בכלל ו… מטוסקנה בפרט"
טוב, כשעולה השם "טוסקנה" בבית, גם האיש שלי משתתק. כי טוסקנה זו אהבתנו האמיתית. החוויות שצברנו מהאזור הקסום הזה באיטליה, הותירו בנו זכרונות אותם אנחנו רוצים לחוות שוב ושוב, ובלי די.
תנו לנו רק לעמוד אל מול המרבדים העצומים של הירוק האינסופי, השדות החרושים, העצים, הבתים שצצים מבין העצים, הכרמים, הריח הנישא באוויר, הנוף המרהיב, רק לעמוד אל מול היופי הקסום הזה ולשכוח מכל מה שסביב. מכל העולם הרוקח, הלוהט, הלחוץ והבלתי פוסק שהוא חלק משגרת יומנו בחיים.
בצהריי היום, אל מול השדות האינסופיים בטוסקנה, כשהיינו בדרך למלון שלנו ב- Radda di Chianti ב- compoggio התיישבנו במסעדה הצופה למרחבים, מזגנו יין מבקבוק קיאנטי של האזור, טעמנו את מטעמי המטבח הקסומים אותם הציעה המסעדה ופשוט הקשבנו. הקשבנו לקסם שחג באוויר. לציוץ הציפורים, לרוח שנשבה בינות העצים ולרשרוש הענפים והעלים. עוד לגימה של יין ושוב – הקשבה. יש בטוסקנה קסם. קסם, שרק מי שנמצא שם יכול להבין אותו. להתמזג עם הריחות, הרוח והשקט השורר במקום.
בין העיירות והערים שטיילנו באזור הגענו כמובן גם לפירנצה, שכמה שלא אטייל בה, אין לי די בה ומי שמכיר אותי יודע שעם הגיעי לפירנצה עשיתי את פעמיי אל עבר שוק האוכל המדהים במרכזה. אם לא ביקרתם בשוק האוכל בפירנצה, הרחתם את התבלינים מכל חנות שנייה בשוק ואכלתם באחד מדוכני האוכל את האוכל הטוסקני, אל תוותרו. הייתי בשווקים רבים בעולם, שם, בשוק של פירנצה אני יכולה להסתובב שעות. לראות אולי פיספסתי משהו. עוד טעימה של בלסמיקו, עוד תבלין שעוד לא רכשתי, עוד מעדן איטלקי שלא טעמתי ועוד כוס יין שטרם לגמתי. רק לידיעה, השוק נסגר שבעה 14:00 (חלק מדוכני האוכל עדיין פתוחים) כך ששווה להזדרז.
שם, בשוק, תרתי כאמור אחרי תבלינים חדשים וכמובן פטריות הפורצ'יני הידועות. שקית אחת רכשתי? למה לא 3? או 4? טוב שבנתב"ג לא חשבו אותי למבריחת פטריות… מבריחת פטריות ובלסמי. זה כל מה שעניין אותי ואת המטבח שלי.
החזרה לארץ תמיד קשה לי כשאני שבה מאיטליה. כמי שמאמינה שבמקור היא בעצם "ממא איטלקיה" שכל היום לשה בבצק, מבשלת פסטות ללא הפסקה, רוקחת רטבים על בסיס עגבניות, בזיליקום או פטריות – שם הוא מקומי, אז מה אני עושה כאן לעזאזל? כאילו עזבתי שם את הבית ובאתי לארץ, לביקור, עד שאשוב לאיטליה. כדי שתהליך החזרה יהיה הדרגתי, אני מיד נכנסת למטבח ומבשלת אוכל שמזכיר לי את היותי "ממא". נכון, זה לא המטבח הבריא עליו אני מקפידה, אבל לפעמים הנפש גם צריכה בריאות וזה המקום של האוכל האיטלקי. אוכל מנחם שעושה טוב על הנשמה ושמחה בלב.
מצרפת לכם מתכון למרק פטריות הורס, על בסיס פטריות שמפניון, פורטובלו וכמובן פורצ'יני אליו צרפתי גם קרם סויה לבישול ואפייה של אלפרו שהוא רק 4.5% שומן ונתן טעם משובח.
מקווה שתיהנו מהריח, תעצמו את העיניים ותחשבו שאתם מתארחים אצלי בבית ב… טוסקנה.
אז איך זה הולך –
מצרכים:
מעט שמן זית
2 כרישות חתוכות לטבעות
כף טימין
2 שיני שום קצוצות
3 סלסלות פטריות שמפניון חתוך לפרוסות
1 סלסלת פורטובלו חתוך לפרוסות
חופן גדוש פטריות פורציני מיובשות (את פטריות הפורצ'יני יש לשים בקערית וליצוק מעל מים רותחים. להמתין כ-20 דק', להעביר את המים דרך מסננת (כי יש חול), לשמור את המים למרק ואת הפטריות לסחוט מעט ולחתוך גס.
2 כפות קמח
4 כפות קרם סויה (אם אין, אפשר גם קרם קוקוס או למי שמעוניין שמנת לבישול)
3 כפות רוטב סויה
מלח פלפל שחור גרוס
אופן ההכנה:
יוצקים שמן זית למחבת ומטגנים את הכרישה 3-4 דק', מוסיפים את השום והטימין וממשיכים לערבב. מוסיפים את פטריות השמפניון והפורטובלו ומטגנים יחד תוך ערבוב כ-5 דק' נוספות עד שהפטריות רכות. מוסיפים את פטריות הפורצ'יני וממשיכים לערבב.
מוסיפים 2 כפות קמח ואת רוטב הסויה וקרם הסויה ומערבבים. מוסיפים מלח ופלפל.
מוסיפים לסיר את מי הפורצ'יני (שזה בערך כוס) ועוד 5 כוסות מים. מביאים לרתיחה, מנמיכים את האש ונותנים למרק להתבשל עוד כ- 20 דק'.
כשהמרק מוכן נותר רק לפנטז שאתם בשוק האוכל האיטלקי.
בתאבון