מלבד הכיף של לטייל במדינות שונות בעולם, קיים הכיף של חזרה לארץ עם שלל מתנות שיזיכרו לנו את הטעם הטוב שהיה באותה ארץ רחוקה (או קרובה, לא שופטים).
אך אם אצטרך לבחור מתנה אחת שהבאתי לעצמי, כן כן לעצמי, מחוץ לארץ אוכל לבחור בקלות את המקינטה לאספרסו שרכשתי במילאנו המדהימה שבאיטליה.
שם למדתי מהו קפה אמיתי, ואת העובדה שעד כה שתיתי את הקפה שלי פשוט לא נכון.
המקינטה היא כלי להכנת משקה מוקה בגדול, אבל מושלמת כמעט לכל צורת קפה אשר נרצה לשתות, החל מאספרסו ועד לקפה הפוך לא מהעולם הזה. כאשר אמרתי באיטליה שאני מחפשת מקינטה להכנת אספרסו כמעט וגורשתי מהחנות, רק על הטעות הזו, אז אם אתם נוסעים לאיטליה ומחפשים לכם מקינטה, "מקינטה למוקה" הוא המונח הנכון (אזיה מזל שהתפדחתי קודם הכון?).
המקינטה נתנה לי אווירה של חופשה בכל יום שהשתמשתי בה, השימוש הנכון בה נעשה בכך שמניחים אותה על אש גלויה ונותנים לחום לעשות את שלו. ישנם עיצובים רבים ומגוונים לאותו כלי נפלא, אבל אני רציתי להישאר עם העיצוב הקלאסי של חברת ביאלטי- הכסוף, הפשוט, זה שאולי יוצא לנו גם לראות בסרטים.
באותו יום שהגענו לאיטליה, אחרי טיסת לילה רק רציתי כוס קפה כדי להתעורר ולהתחיל את היום הזה, אם הייתי מוותרת על הקפה הייתי נופלת למיטה ומתבאסת. תפסנו מונית, הגענו לרחוב מרכזי בעיר וניגשתי לבית קפה הראשון שראיתי. ביקשתי קפה,מיד פרסו לפניי רשימה של סוגי קפה, פירוט לכל אחד מהם ושאלו מה אעדיף. בגלל שהמילה מקינטה תפסה את האוזן ביקשתי כזה, לא ידעתי אפילו מה אני עומדת לקבל.
בשלוק הראשון נפתחו לי העיניים, מה זה הטעם הזה? קפה אף פעם לא היה טעים כמו שהוא היה מאותה מקינטה ששבתה את ליבי. גם להגיד את המילה, "מקינטה" פשוט כיף, כבר הרגשה של חוץ לארץ. שאלתי שוב לשם הקפה, והבנתי שהוא זה שהולך ללוות אותי בשאר החופשה הזו (ושארכוש אחד לעצמי ברגע שאוכל). הבנתי שמאחורי כל תרבות מסתתר טעם אחר, ושאני שמה לעצמי מטרה לנסות את כולם.
עד הפעם הבאה, הלכתי לשתות קפה ממקינטה..