כשהרופא האוקראיני המליץ להוריה של אירה בת ה-4 לרשום אותה לחוג ספורטיבי, אמה רשמה אותה לחוג התעמלות אומנותית מכיוון שהיה הכי קרוב לביתם.
הילדה בעלת הלחיים הבשרניות שהוגדרה כשמנמונת היתה חסרת ביטחון וממש לא נחשבה לאידאל בתחום עיסוק שכזה.
אך ברגע שהתאהבה בריקוד – שום דבר לא יכל לעצור אותה.
מלאה בכשרון, נחישות, התמדה, קסם אישי וחיוך תמידי הוכיחה הילדה הקטנה שהכל אפשרי.
בפתיחות וגילוי לב נדיר מספרת אירה על הדרך שעברה.
כשעלתה לארץ בגיל תשע וחצי והמאמנת יאנה טרכנברג שאימנה אותה בנתניה קלטה מיד את הכשרון הגדול והפנתה אותה אל הידועה והגדולה מכולן, המאמנת הראשית של ההתעמלות אמנותית בישראל: אירה ויגדורצ'יק.
אירה לקחה אותה מיד תחת חסותה, דאגה שהמשפחה תעבור לגור בחולון בסמוך לאולם האימונים ולוותה אותה לאורך כל הדרך והיתה המנוע הגדול שהניע את כל הקרירה שלה.
את סיפורה של אירה ריסנזון-נחמני קראתי במקביל לשידורי אולימפיאדת ריו 2016.
על רקע סיפורי האולימפיאדה הנוכחית, מעניין ביותר להכנס אל מאחורי הקלעים בעולמן של המתעמלות.
האימונים הקשים והמתישים, תשומת הלב לכל פרט ופרט, לכל גרם וגרם.
על סודות קטנים שעושים את ההבדל הגדול ומובילים להשגים בינלאומיים.
אירה מספרת, מפרטת, מחמיאה ולא פוסחת על אף אחד מהאנשים שנקרו בדרכה אל ההצלחה.
החל מנהג האוטובוס, ראש עירית חולון וכל מאמן או מאמנת שסייעו לה אי פעם.
ביניהם: איילת זוסמן המאמנת והכוראוגרפית, לובה סטריק המורה לבלט, אילן ולימור גזית ועוד.
אין ספור של תודות למשפחה שחיזקה אותה, אביה ואמה כל אחד מהם בדרכו היחודית.
אירה מסיימת בהחלטה הקשה והחשובה מכולן – סיום הקרירה כמתעמלת וההתמקדות בהקמת המשפחה.
משמח להבין שאין בה שום חרטה והמסירות למשפחה שהקימה. בעלה ושתי בנותיה,לבעלי החיים שהם חלק בלתי נפרד מעולמה, גורמת לנו להבין שעשתה את ההחלטה הנכונה בזמן הנכון.
עולמן של המתעמלות האמנותיות האולימפיות אינו קל. הוא תובעני ודורש הרבה ויתורים על חיים 'נורמאליים'.
כשעיקר תקופת הפריחה בקרירה הוא בגיל ההתבגרות ההתלבטויות אינן פשוטות.
אך אל תטעו- מי שאינה אוהבת את העולם הזה באמת ובתמים בכל ליבה – לא תצליח בו.
הן נהנות מהדרך לא פחות מהתוצאה.
הספר בהחלט גורם לראיה אחרת ולהבנה של הכוכבות הבינלאומיות שלנו.
תודה לך אירה על שנתת לנו הצצה אל חייך המעניינים והעשירים.
והכל בחיוך !