מציירת באור מצלמת באהבה

בילדותי חוויתי אפילה גדולה. חושך בתוכי, שנבע מהפער הגדול בין החינוך הנוקשה וחוקי הבית לעולמי הפנימי העשיר והצבעוני. פער בין חלומות, רצונות ומאוויים לגבולות ברורים ללא בחירה.                           כ״ילדה טובה״ ניסיתי לעמוד בציפיות. רציתי שיראו אותי, אותי עם מה שיש בי, רציתי שיאהבו אותי.          כל כך ניסיתי ששכחתי את הקול שלי. תוסיפו לזה מלים מסרסות שחסמו אותי מלשיר, לרקוד וגם לצייר,     כי אני לא מספיק טובה, אני מזייפת ועוד כהנה וכהנה אמירות.

והלב שלי, הלב שלי רצה לרקוד ולקפוץ ולצבוע את העולם בצבעים, ליצור בלי גבולות, לעוף, לדבר עם הטבע וכל היצורים בעולם, לחקור יבשות, לגלות עולמות ולהמציא המצאות משנות עולם.

ויכוחים בבית הובילו אותי לצאת ולמצוא את פינות החמד. בסופי השבוע ובפיקניקים משפחתיים תחושת המחנק היתה מגיעה והייתי נעלמת לזמן ארוך לתוך החורשה.                                                           עם צעדי בין העצים, השיחים והפרחים, החלו לבצבץ גם רסיסי האור. ירוק של עלה, אדום של כלנית,         ים של אורות שמשנה את המראות. נושמת אוויר נקי לריאות, מקפצת ושרה ומתקשרת עם עצים ואבנים ושלל יצורים.

בהחבא הייתי לוקחת את המצלמה של אבא. התמונות היו מתגלות רק כשפיתחו את הסרט.

ושוב פער בין חושך לאור – כעס עצום על שהעזתי והתרגשות מהתוצאות. מה שהביא למצלמה הראשונה רק שלי. מצלמת פוקט עם פילם בצורת ספר תורה, בני דורי אולי עוד זוכרים.

בגיל 12 בן דוד שלי צילם אותי בשקיעה על הסלעים ליד חוף אכזיב. התרגשתי עם כל תא בגופי מהמצלמה שלו עם הזום הגדול. מכאן כבר לא היתה דרך חזרה. מצלמה גדולה, מכנית עם שתי עדשות זום, טיולים בארץ עם חוגי סיור ואינספור רשמים. אור של זריחה ואור של שקיעה ובדרך גם גאוות יחידה ראשונה. תמונותי כיכבו בחברה להגנת הטבע.

את המקומות האפלים כבר מזמן שחררתי ואת מתנת הצילום לכל חיי לקחתי.

האור והמצלמה הם האהבה הגדולה שלי יום יום שעה שעה. הם האוויר לנשימה ודרך הביטוי הטובה ביותר שלי בעולם. מתרגשת מכל קרן שמש שובבה, אור של זהב בשעת הקסם לקראת שקיעה. הם מרחיבים לי יום יום את שריר הלב ומאפשרים לי להכיל בתוכו עוד אור ואהבה, לחקור עולמות, ללמוד בלי הפסקה את עולמות התוכן של לקוחותי ולצבוע עבורם באור את דרכם להצלחה.

הפער בין האור והצל, השחור הלבן וכל הצבעים שביניהם הצמיחו אותי ושכללו את הרגישות שלי לראות כל מי שאני פוגשת  גם מבעד לשכבות, שיפר את יכולתי להאיר אותו מבפנים ולהקרין את אורו החוצה לעולם, כדי שיהנו ממנו כולם. אני מציירת באור מצלמת באהבה יום יום שעה שעה.

דודו קדיר- אומן