מפץ/ אחיקם ציפקיס-שירה

ספרו של אחיקם ציפקיס הוא מסע נפשי, המתחיל במפץ שהביאו לעולם וממשיך בניפוצו של עצמו לרסיסים.

מפץ

ספרו של אחיקם ציפקיס הוא מסע נפשי, המתחיל במפץ שהביאו לעולם וממשיך בניפוצו של עצמו לרסיסים. הוא מגדיר את הספר: "הלב שלי פרוסות פרוסות מוגש". אך, לקראת סופו יש תקווה להמשך שיכול לבוא.

הספר נפתח בשיר קורע לב על מה חווה כילד. על ההתעללות מצד שאר הילדים, על האם המנסה לעזור ועל הצלקת בלב שנשארה יחד עם אותה האהבה לאם.
בהמשך הוא מתאר את כאבו ואת אכזבותיו. את היותו "ישמעאל העקוד", על האהבה החולפת כה מהר ומתחלפת, על הכאב שהאהבה מביאה ושוברת אותו לרסיסים, על תחושת הבדידות ועל חוסר היכולת למצוא את השלווה הפנימית.

"גלות בקשתי,
מעמי,
מגבולו של ים
אל גבולו השני.
ומנגד
אין עזר כנגדי.

עיר מקלט בקשתי
מנוח לב דואב, כואב.
לא מצאתי.
ובביתי, מזבח אין לאחוז
להשליך אשמתי."

"אהבתנו נחל היתה.
זרמה, פכפכה, השתוקקה
לשלוב עצמה
באגם.

אהבתנו נהר היתה.
שצפה, זלגה, התנפצה
כמפל על האגם.

אהבתנו נחל אכזב,
האגם- אכזבה
מחכה
לגשמים שלא
יבואו."

למרות כל הכאב והאכזבה בשיריו הסוף אופטימי ומלא בתקווה:
"מחר אתפוצץ.
נראה, מקווה.
הדרך מחורבנת,
אבל היה שווה.
לצאת מעצמי
ולהיכנס אלי-
בעוביי.
לפגוש את השדים
שמתרוצצים ומכרסמים
כל חלקה טובה
שאף פעם לא היתה בי.

מחר אתפוצץ.
ואז אבנה.
מקווה."

מאחלת לכם קריאה מהנה!

XOXO

אחת שיודעת 😉

קרין מילשטיין
סטייליסטית, מאמנת כושר ובוגרת תואר שני לתקשורת ועיתונאות. זה מה שיוצר את הבלוג על תרבות, סגנון חיים, טיולים, ביקורת ספרותית, שירה ועוד... מוזמנים לקרוא, להגיב ובעיקר להנות... XOXO אחת שיודעת ;-)