מפגש 6 // הכל עומד במקום

שבוע של תוכניות שהשתבשו עבר, ואיתו ההבנה שלא תמיד הכל בשליטתנו ושיום אחד לא משפיע על המסע כולו. מיכל יורדת במשקל? כן, רק לא כרגע

מיכל יורדת במשקל

למפגש הפעם הגעתי עם חששות גדולים. הייתי משוכנעת שעליתי בערך קילו. אף אחד לא היה מאשים אותי, כי בכל זאת זה היה בסיומו של שבוע החנוכה. היתה רק בעייה קטנה, ממש פצפונת, עם התירוץ הזה: עד לאותו רגע לא נגעתי באף סופגנייה ובאף לביבה מטוגנת. אז למה בכל זאת הגעתי למצב הזה? תהרגו אותי אם אני יודעת. בסוף, אגב, התגלה שהחששות היו מוגזמים. לא עליתי אפילו גרם אחד. גם לא ירדתי, אבל יותר חשוב שלא עליתי. שזה טיפטיפה חבל, כי כבר התחלתי לכתוב טור שהכותרת שלו היתה "שלב התירוצים", והוא היה מאוד מצחיק. נו שוין, נקווה שלא אצטרך להשתמש בו בעתיד.

מיכל יורדת במשקל

בגלל שאני בחורה כל כך שקולה והגיונית, ההחלטה הראשונה שקיבלתי אחרי שהמשקל אמר את דברו היתה לחזור לשיטה הישנה והרעה של לאכול מעט. ממש מעט. אלא שלמחרת התקיים מפגש חברות מצומצם באחת מערי השפלה, וכשסיפרתי לבנות על תוכניתי הגאונית מייד חטפתי על הראש. בסדר בסדר, השתכנעתי. וגם אם לא, היה שם המון אוכל. אמנם טעמתי רק כזית מכל דבר, אבל כאמור היו המון דברים.

ככה זה, האדם מתכנן תוכניות ואלוהים מכין סנדוויץ' ענק וצוחק. שיבושי התוכניות המשיכו גם למחרת, כשהצינון הקל שממנו סבלתי החמיר ולכן ביליתי את רוב היום בשינה. ואנשים ישנים לא אוכלים! ידה ידה ידה, זה נגמר ב-16 נקודות. אבל כמו שאפשר לסלוח על מעידה חד פעמית למעלה, ככה אפשר לסלוח על מעידה כלפי מטה.

בכלל, ההבנה שלא תמיד הכל בשליטתנו ושיום אחד לא משפיע על המסע כולו היא אבן דרך מאוד חשובה במסע. במפגש השבוע, שהיה בנר השמיני של חנוכה, עשינו הפעלה שבה כל אחת הדליקה נר ואמרה מה נקודת האור שלה בתהליך. כן, אני יודעת, זה נשמע כמו קשקוש רוחני, אבל הייתן צריכות להיות שם כדי להבין.

אני ציינתי את ארוחת הבוקר כנקודת האור שלי. ארוחת הבוקר שלא העזתי לאכול ועכשיו אני אוכלת בחדווה ובשמחה, ויום יבוא ויהיה מטע אבוקדו על שמי.

ועוד מאירועי השבוע:

מדי פעם אני מודדת ושוקלת את האוכל, כדי לוודא שאני לא חורגת מהכמויות שרשומות בחוברת. במפגש הבנות הרשיתי לעצמי לשתות יין, ומכיוון שכוס יין על פי שומרי משקל היא 120 מ"ל, ביקשתי למדוד בדיוק כמה זה יוצא. אלה שלמארחת לא היה ממש כלי למדוד, מלבד זה שבתמונה. לא בדיוק חינוכי, אבל נשבעת לכם שלפני השתייה העברתי את זה לכוס יין תקנית.

יין בבקבוק תינוקות

הטיפ השבועי:

לא הרבה יודעים, אבל למי קוקוס יש גם גרסה מופחתת שומן (5.5 אחוז לעומת 13.6 במי קוקוס הרגילים. הניקוד אמור להיות קצת פחות מחצי מהניקוד שיש למי קוקוס בחוברת). בתמונה שלפניכם זאת הפחית הוורודה, ואני לא אומרת שצריך להתחיל לשתות את זה כל יום, אבל תרשו לעצמכם מדי פעם להתפנק קצת ולהשרות קצת את חזה העוף שלכם במי קוקוס עם מעט גראם מסאלה ועם אורז מלא, ואז תבשלו את הכל עם מי ההשרייה (ועוד קצת מים אם צריך. תלוי כמה אורז שמתם). התוצאה נפלאה והעוף יוצא רך ולא מיובש.

.

ובשבוע הבא: בואו נקווה שאחזור לרדת, ולא אצטרך לפרסם את טור התירוצים שלי.