אני בנמל רוח חמימה , נעימה מלטפת 27 מעלות בצל. סיימתי מפגש והחלטתי להתמכר לים, לרוח לשמש, לצל ולמה שבינהם.
לפני חולפים אנשים , מבוגרים, צעירים, מקומיים, תיירים, שלל צבעים, בליל של שפות. הנה עבר רוכב אופניים ,ושם שלושה גבר אשה וילדה מצטלמים, ועכשיו מגיחה קבוצה של חובשי כיפות עם ציציות.
פה ושם מטילת יונה ומלקטת פרורים שהשאירו הסועדים, זכרונות קטנטנים למי ששהו כאן לפני.
והים כל כך הרבה ים תפאורה נפלאה למחזה של החיים.
כמה קלילות , כמה פתוח ואיך לרגע היקום רוקם מרקם דינמי. הים גליו המאונכים משהו מכים בחוף וחוזרים…. והדמויות חולפות משמאל לימין מימין לשמאל. האופניים חותכים את הקצב ברגעים של קווים מאונכים עם אדווה לבנה.
איזו מין שלווה.
אני מלקטטת את המראות , שואפת את האויר הנעים , מתענגת על איוושת הגלים, המראות, הכתיבה, הקפה……
בשבילי הים זה: רגיעה, נקודת מבט אהובה, זרימה, אופק, זכרונות ילדות, מבט מגג בריכת גורדון, סל פלסטיק עם כריכים, לימונדה, גלגל שחור גדול, שקיעות קסומות ,אופק פתוח, זרימה, אפשרויות……….