מסע של דמות

אני לא יודעת אם אני מרגישה את הרגע הזה. אני חרדה. יוספה אמרה 'לכתוב על דמות'.

אצלי דמות צריכה לעבור תהליך פנימי.

תחילה אני לא רואה כלום, לא חשה כלום, ריק, הכול אטום.

אט-אט, בהתגנבות חרישית, הדמות מתחילה להיווצר, להרגיש, לשמוע, לראות. רואים איזה קווים כללים, שאינם מחוברים אחד לשני, אלא שלד של משהו עמום הרוקם עור וגידים ומחל לקבל צורה מעט אמורפית ההולכת ומתבהרת, מקבלת צורה.

אני רואה דמות עמומה, ההולכת ומתקרבת.

התרגשות.

לא יודעת מה אצליח לראות ולהרגיש יודעת רק שיש בי פאניקה. פעימות לב, רואה חששות. החוסר ודאות של מה תהיה הדמות הפוסעת ומקבלת צורה למולי, מה אצור, מעוררת התפעמות.

הדמות הולכת ומתקרבת ועולים סימני שאלה מודגשים.

מאיפה היא הגיעה? מה היא מרגישה ברגע הזה? איך היו החיים שלה עד שהגיעה אלי? מי היא בכלל? ההתרגשות אודות הגילוי גוברת.

יש לה מבנה גוף שאפשר לראות, יש לה תווי פנים שאפשר לתאר אולי גם להרגיש את הרגשות הפנימיים ואת הסערות הפנימיים שבה. אני רוצה לדבר איתה. לשוחח. להבין. להכיר.

צריך לדעת מה קיים בפנימיות שלה מול החיצוניות הנגלית. לא תמיד זו ידיעה שיכלית, לעיתים אלה סך התחושות מול סך הרגשות, המחשבות.

הדמות מקבלת מימדים. יש לה צורה פיסית; מבנה פנים, צבע שיער, צבע עיניים, מבנה גוף, הבעת גוף, מבע פנים. יש לה מבנה נפשי; אדם אוהב, אדם שמח, אדם רגיש, פגיעות קשה מהעבר המשפיעה על הרגשות, שונאת את עצמה, אוהבת את עצמה. לעיתים אלה הכל ביחד במינונים שונים.

יש לה סיפור חיים שאולי תחצין אותו.

האם תסכים לספר את מחשבותיה הכמוסים, את הסודות בחייה? האם תסכים לספר על הסביבה בה היא חיה? מי הם האנשים בחייה? האם יש לה זוגיות? האם יש לה משפחה? האם היא בודדה? מה הביא אותה בכלל אלי? מה היא רוצה שידעו עליה? איזה שאיפות יש לה? איזה עתיד היא רוצה לעצמה?

ליצור דמות זה לשאול הרבה שאלות.

ליצור דמות זה להחליט המון החלטות.

אנחנו צריכים להרגיש אחראים כלפי מי שלמעשה יצרנו בעיני רוחנו. לתת לדמות חיים שהיא רוצה לחיות אותם גם אם יש בעברה סיפור חיים קשה, לא אנושי. צריך להקשיב, להבין. לנתב לה את הדרך.

מי שיצרנו נולד בתוכנו.

מי שיצרנו חי בתוכנו.

הרבה פעמים אנחנו מזדהים עם מי שרוחש בתוכנו.

נלך עימה קברת בדרך, פיסת חיים שהיא תנתב לעצמה ואנו נעזור לה. נהייה איתה.

הדמות היא באנלוגיה להולדה.

לעיתים יצירתה קשה כדרכן של התחלות. אולם לאחר השקעה יש לנו יצירה אנושית. חלקה יכולה להיות אנחנו בתמונת ראי של מי שיצרנו. חלקה יכולה להיות אדם שהכרנו בעבר. היא יכולה להיווצר מפיסות של אנשים, אירועים. לקבל התמרה פיסית, ריגשית, אנרגטית, רוחנית. ליצור איזה מעגליות של אנרגיה ולהתפתח.

ניתן לומר שהדמות יוצרת את עצמה וניתן לומר שאת הדמות אנו יוצרים בהתאם לסך החוויות של חיינו. סביר להניח שזה שעטנז של מכלול ההכול.

כאשר פיסת החיים שיצרנו הגיעה לסוף דרכה, בסיפור שלנו, צריך לשחרר אותה, לתת לה להמשיך ולהלך באופן חופשי. היא תמצא את שביל החיים שלה בעצמה. לא לאחוז בה. צריך לתת אמון במי שגדל בתוכנו. לעיתים ההזדהות כל-כך חזקה עם הדמות עד כדי אחיזה בה בלפיתה חזקה, כואבת. אולם בסופו של דבר אנחנו מכאיבים לעצמנו.

אנו צריכים לשמוח שנתנו חיים לדמות שלנו ולהמשיך לדמות הבאה, ליצירת חיים נוספים.

נכתב אצל יוספה אבן-שושן

המשרבטת, פנינה גרין טננבאום 01/2019

 

פנינה גרין טננבאום-המשרבטת במילים
נולדתי בחיפה, בבי"ח רמב"ם. בילדות המאוחרת עברנו לחולון. הנדסאית מחשבים, בעלת תואר במדעי הרוח והחברה. יש מחשבות על תואר שני. כתבתי 2 ספרים השלישי כתוב במחציתו. כותבת סיפורים קצרים.