כנרת זמורה ביתן 2018, 223 עמ'.
מקור
מאירה ברנע גולדברג חברה שלי בפייסבוק כבר הרבה זמן. אני קוראת כמעט כל דבר שהיא כותבת. אף פעם אי אפשר לדעת איזו הפתעה שנונה ומשעשעת אמצא שם ובפרט שקראתי גם את משפחה לדוגמה ואהבתי מאד אז מטבע הדברים כשיצא מסעותי עם חמותי מיהרתי לרכוש אותו, למרות שאני בצום של רכישות, משמרת משאבים לשבוע הספר ולא התאכזבתי.
הרבה סקירות ראיתי על הספר הזה ולא קראתי אותן. למען האמת, לא קראתי במקרה הזה גם את התקציר בגב הספר. שמרתי לעצמי את הספר הזה נקי בגלל ההכרות עם סגנון הכתיבה.
שירה בוכבינדר-רגב כתבה ספר והיא לא מצליחה למנף את המכירות שלו, למרות שיש לה יחצנ"ית שלמען האמת, כבר מיואשת ממנה בעצמה. יש לה שני ילדים, היא אינה עובדת מלבד הספר שהיא כתבה כמובן. יש לה הפרעות אכילה קשות ואמא שהיא גורו להפרעות אכילה נוספות וקשות יותר. יש לה חברה טובה אחת שלא מתביישת לשים הכל על השולחן. היא רווקה עדיין ומרוב הרצון למצוא אהבה, היא כמובן תמיד נופלת ליחסים הלא נכונים. היחסים של שירה עם ליאור בעלה קרים וחסרי תקשורת. הוא עו"ד מצליח והאהבה הגדולה מפעם נדחקה אל מחוץ לדלת. לא בגלל משהו שקרה, יותר בגלל שהחיים קרו.
יום אחד אבא של ליאור נפטר. אותו אבא שעזב את אמו לפני שנים רבות ולליאור לא היה שום קשר איתו, אבל דליה אמו של ליאור הודיעה שהיא חולה וגם שבורת לב ואינה יכולה להסתדר יותר לבדה ולכן היא תעבור להתגורר אצל שירה וליאור. אף אחד לא שואל לדעתה של שירה. ליאור פשוט מודיע לה ובלית ברירה הם מסכמים על חודש נסיון. בינתיים שירה מגלה שהיא בהריון שלישי לא מתוכנן. המצב בבית מאד מתוח ודליה דוחפת את אפה היכן שרק אפשר. דליה עדיין בטוחה ששירה התחתנה עם ליאור רק בגלל כספו והיא מתנהגת אל שירה בהתאם, לפחות כך נראה.
כל הדמויות בספר מעניינות מאד וכולן שותפות מלאות לסיפור בצורה זו או אחרת אפילו יהודית החברה של דליה. לכל אחת מהן תפקיד מורכב בחייה של המשפחה גם אם הוא קטן יותר משל האחרות. מאירה ברנע גולדברג כותבת בצורה משעשעת גם על הדברים הכואבים. ההומור שלה תוסס ויכולתי לראות את דמותה וחלק מהדברים שהיא כותבת עליהם ביום יום. לא חשבתי שהיא שירה וגם ברור ששירה לא מבוססת על מאירה, אבל כן ראיתי בספר בנגיעות קטנות או גדולות יותר נושאים שעולים ביום יום בפוסטים שלה בפייסבוק. אני מודה שאהבתי את דליה. הדמות שלה הכי שעשעה אותי בספר. שירה בעיני היא דמות שאני ממש לא מתחברת אליה. אילו פגשתי אותה בחיים, לא הייתי מנסה אפילו להתקרב. בעיני היא מאד לא נגישה עד שדווקא דליה הפכה אותה לכזו מבחינתי.
אני בטוחה שכולנו מתעסקים ביום יום עם חמות כזו או אחרת, טובה יותר או פחות, אבל הסיפור הזה לא מחפש לעשות הכללות. אין כאן נסיון להתחבב על הקוראים מתוך תחושת ביחד או צרת רבים כי גם החמות שלהם כזאת אולי קצת בשם הספר, אבל לא יותר מזה. אהבתי את הספר ולשמחתי יש לי לקרוא עוד משל מאירה שעדיין לא הספקתי כמו כראמל וכמה רחוק את מוכנה ללכת .
