מסעדת טוטו, הרבה נאמר עליה בשנים האחרונות, ולא פחות על השף שהוא למעשה המסעדה – ירון שלו.
הוא היה כוכב, הוא נפל להתמכרויות, הוא עזב את המסעדה לתקופה שאז היא נוהלה על ידיי השף הידוע מושיק רוט, ואז – הוא חזר.
הייתי במסעדה מספר פעמים לאורך התהפוכות שלה והאמת, קצת חששתי לנסות שוב.
אך, למרבה השמחה, חששותי התבדו.
חוויה טובה, המסעדה נראית מקסים, אוכל מעולה, השרות – פחות טוב ממה שציפיתי (אפרט בסוף), המחירים טיפה גבוהים לטעמי
אבל לפני שאכנס לקרביים ולביקורות כולה (שלפעמים בביקורות אנשים נוטים לראות יותר את הרע מהטוב) אני רוצה להגיד דבר אחד – אני לשם חוזרת!
למען הסר ספק באתי כלקוחה רגילה, אני לא מכירה שם אף אחד ולא קיבלתי שום הטבות מהמקום.
אז, חודש פריז בטוטו, קודם כל המקום קושט בצורה מקסימה, התפריט המכיל מנות הומאז' לפריז ולמסעדות שונות בה היה מגוון ומעניין.
אנחנו ניסינו גם מהן וגם מהמנות הקבועות שאנו אוהבים.
התחלנו עם מנת הלחמים, לחמים מעולים, חמאה צרפתית (טובה אבל לא מעולה, אני חולת חמאות 🙂 זייתים ירוקים ושחורים, השחורים היו איכותיים ביותר, ושמן זית עם סלסה בתוכו שהיה ממש ממש טוב.
למנה ראשונה, לקחנו לבבות ארטישוק על קרם פרש (מהתפריט הצרפתי הזמני) וחציל שרוף באש (מהתפריט הקבוע) – שתיהן היו מעולות ללא דופי.
(ליחצו על תמונות על מנת להגדיל)
לעיקריות המשכנו בבצק פילו עם שקדי עגל (מהתפריט הצרפתי הזמני) וטורטליני זנב עם ציר עגל מהתפריט הקבוע, מנה הידועה בתור אחת ממנות הדגל.
שתיהן היו טובות, אבל ציפיתי שאם הראשונות היו מעולות אז שהעיקריות יהיו "וואו" והן היו טובות מאוד, אבל לא וואו.
לבסוף לקינוח, אכלנו מנה שהייתה לא פחות ממושלמת (בפעם הבאה אני פשוט מסרבת לחלוק אותה ושמי שאיתי לא יחלום אפילו על ביס) של קנולי עם קרם אגוזי לוז, מתחתיו שכבת שוקולד מריר דקה ומדהימה במיוחד ומעל גלידה בטעם אגוזי לוז ושוקולד.
לגבי המחירים, אין מה לעשות, המחירים שם כמו בכל מסעדה טובה בארץ לא ממש פרופורציונלים לעולם, אבל, יחסית לישראל הם היו בטווח הנורמל למסעדת יוקרה.
הדבר שהפריע לי ביותר – השרות.
במסעדה כזאת, אני מצפה לשרות טוב עד מעולה וזה לא התממש.
נראה שיש איזו כאוטיות בהתנהלות המלצרים מול הלקוח ומול המטבח.
קודם כל במנה הראשונה – מנה אחת הגיעה כ10 דקות לפני השניה.
ואין מה לעשות, כשאת רעבה ולאדם מולך יש צלחת מלאת אוכל – זה לא מצב סימפטי, כי הוא מנימוס לא יאכל את שלו ואת תרגישי לא נעים ואם יש עיכוב של דקה או שתיים זה לא מושלם אבל סביר, אבל עשר דקות – זה מוגזם.
ואז כאשר ניקו לנו את צלחות המנות ביקשנו עוד שתיה, על מנת שיהיה לנו עם המנות העיקריות.
אמנם שתיה קלה ולא אלכוהול אבל אני מהאנשים ששותים עם האוכל ולא אחרי.
לאחר כ10 דקות כשהגיעו המנות העיקריות – השתיה עוד לא הגיעה.
לכן ביקשנו שוב מהמלצרית שהגישה לנו את האוכל ולאחר כדקה תיזכרנו את המלצר שטיפל בנו עד שלב זה וביקשנו שיזרז.
כשהיינו כבר באמצע המנה העיקרית כבר נאלצנו לפנות למלצרית שלישית ולהסביר לה איך ביקשנו כבר שלוש פעמיים ואנחנו עוד מעט מסיימים וכיוב…
אז לאחר כדקה סוף סוף הגיעה השתיה.
שוב, לא אסון, לא נפלו השמיים, אבל מבאס ולא מה שאני מצפה לו במסעדת יוקרה.
וחוץ מזה, שזה דבר שאני לא מצפה לו בארץ אבל אולי הגיע הזמן שיתחיל לקרות, כאשר אנשים באים למסעדה בחורף עם מעילים, ויש עמדת תליית מעילים, לא יהרוג את מי שמושיב אותם להציע לקחת את המעיל.
אז שוב. החוויה (עיצוב, גודל שולחן, רעש, צפיפות ושרות) – 8.5, ואם השרות היה טוב גם היו מקבלים כמעט 10 (יש טיפה עניין של רעש אבל ממש לא נורא)
האוכל 9, הכל היה ממש טעים, העיקריות, לא יזיק להן איזה וואו פקטור קטנטן.
בכללי – טוב שחזרת מר שלו – היה טעים 🙂
_ _ _ _ _ _ _ _ _ _
אהבתם? תנו לייק! יש מה להגיד? הגיבו למטה! רוצים לקרוא פוסטים חדשים שלי? לחצו על עקוב אחריי!
תודה שקראתם 🙂