כתבתי הרבה השנה. בעיקר בשעות הקטנות של הלילה. כמו כל אדם שכותב, גם לי יש את הטקסטים שאהובים עלי יותר.
לא ממש מסכמת'שנה, אבל נותנת הזדמנות נוספת להציץ אל נבכי הבלוג שלי ולגלות לכם, מהם החומרים אליהם יותר התחברתי.
חמשת הפוסטים שנהנתי לכתוב. כאן. בסלונה.
1. נערה מברלין וסופר בריטי נפגשים בתל אביב
כמה ששמחתי לפגוש את הסופר הבריטי ג'ייק ווליס סימונס, מחבר הספר "נערה מברלין".
חיכיתי בכיליון עיניים לראות אותו.
הייתי בטוחה שבעוד רגע הוא ייכנס, גבר מבוגר, בעל חזות אירופאית רצינית ואולי קודרת. להפתעתי, לחדר נכנס בחור בריטי צעיר למדי, נאה ומרשים. זה היה ג'ייק ווליס סימונס, מחבר הספר רב-המכר "נערה מברלין".
אני אוהבת לקרוא ספרות על תקופת השואה. יש בי את הסקרנות לקרוא על התקופה, אך אני קוראת עליה מתוך פחד עצום. כשהספר של ג'ק ווליס סימונס הגיע לידי, לא האמנתי שלא אוכל להתנתק ממנו.
מהרגע שקראתי את העמוד הראשון בספרו, ידעתי שלא אניח אותו מידיי, עד שאסיים אותו. משהו בדיוק של הכתיבה, בתשומת הלב הנדירה לפרטים הקטנים ביותר, למקומות, לריחות, לאנשים. כל אלו גרמו לי להמשיך בקריאה ולא לעצור באמצע.
"- יקירתי אומרת אינגה, אני חושבת שאנחנו צריכות לדבר משהו. אבא שלך ואני התלבטנו אם לספר לך, אבל את בת חמש-עשרה ומספיק בוגרת. אולי נגזר עלינו לדבר על זה הלילה, רוזה משפשפת עיניים ומהדקת יותר את השמיכה סביב כתפיה.
– על מה? היא שואלת.
– הצלחנו להשיג ויזה מיוחדת לאנגליה, אומרת אינגה.
עיניה של רוזה נפערות בהשתאות אבל היא איננה מגיבה, מהבעת פני אמה ברור לה שטרם נאמרה המילה האחרונה.
– אבל רק אחת יש לנו, ממשיכה אינגה, ורק לילד, לא למבוגר. לילד אחד, מתחת לגיל שמונה-עשרה. ברגע שיתאפשר לנו נבקש עוד ויזות, אבל כרגע יש רק אחת."
("נערה מברלין" מאת ג'ייק ווליס סימונס. קטע מעמ' 152)
מאוד התרגשתי מהספר ועוד יותר מהידיעה, שבעוד כמה ימים הסופר ג'ייק ווליס סימונס, יגיע לארץ ואפגוש אותו באירוע המשותף לסטימצקי ולקהילת הקוראים.
והנה הוא הגיע. האיש שבחר לספר על רוזה קליין, נערה יהודיה אחת, שנשלחה ברכבת הקינדרטרנספורט מברלין ללונדון, וזאת בכדי להציל את חייה.
האיש שהיטיב לתאר תקופה, באופן מעמיק אך מרגש, עד שנדמה כי הוא עצמו היה חלק מאותם האירועים.
"רבים ודאי תוהים אם אני יהודי או לא". כך פתח ג'ייק ווליס סימונס את דבריו.
"בוודאי כבר חיפשתם עלי בגוגל…"
כך נפתח מפגש הקוראים המרתק והמיוחד עם הסופר. "נערה מברלין" הוא רומן מרגש ומטלטל. אחד מספרים היותר מרגשים שקראתי על התקופה. מומלץ בחום.
בתמונה ג'ייק ווליס סימונס ואני. ג'ק חותם על ספרו.
על המשך המפגש והפוסט במלואו: http://saloona.co.il/yaelis/?p=36
2. שנת הכושר שלי…
זו היתה שנה של כושר מבחינתי. אני כבר סימנתי וי על ההחלטה שלי מהשנה האחרונה. ואתם?!
ככה פתחתי את הנושא בפוסט, שכולו נולד מהמקום של לקום מהספה בסלון ולהתחיל לעשות משהו למען הגוף והבריאות. לשנות הרגלים, לשנות גישה…
התוצאה היתה, התמכרות לספורט. זו דווקא התמכרות חיובית, לעומת התמכרויות אחרות שאני מכירה.
כן. אני עדיין מתמידה. משתדלת להכניס את האימונים לשיגרה. לי זה עשה טוב.
אז איך מתחילים לעשות ספורט ממצב "בטטה" ונכנסים לכושר… הפוסט המלא ב: http://saloona.co.il/yaelis/?p=362
3. סודות הממולאים
המטבח זו אהבה גדולה נוספת שלי. מי שמכיר אותי טוב, לא מבין איך זה שאני לא בלוגרית אוכל. אני מבלה שעות במטבח בבישול ובהכנת מאכלים, מאפים וקינוחים.
ולמרות שהנישה הנבחרת בעיני היא תחום הקינוחים והאפיה, בחרתי להעלות את המתכון הזה לבלוג. במשך הזמן הופתעתי לגלות שהוא זכה לפופולאריות. גם בבית המתכון הזה מככב בארוחות סופשבוע
אחד המאכלים החורפיים, המפנקים, שהכי הכי גורם לי להרגיש בית. המתכון בפוסט: http://saloona.co.il/yaelis/?p=771
4. נסלונה – הבלוגריות של סלונה מספרות על הנס המיוחד שקרה להן.
לרגל חג החנוכה האחרון בחרתי לערוך פוסט חגיגי על ניסים שקרו לבלוגריות של סלונה.
יום שני ה- 27.5.02. חברתי נאוה ואני החלטנו לבלות את שעות אחר הצהריים בבילוי משותף עם הבנות הפעוטות שלנו, במשחקיה החדשה בשכונת אם המושבות.
המשחקיה היתה ממוקמת במרכז הקניות הגדול והמתפתח באותה שכונה. במשחקיה שילמנו על שעת משחק אחת והצענו שלאחריה ניקח את הבנות לאכול גלידה בגלידריית "ברוויסימו" הסמוכה והפינתית.
הבנות שיחקו ונהנו יחד והיה לנו אחר צהריים רגוע ונעים. בתום השעה, הבנות רצו עדיין להישאר לשחק וקצת התעכבנו. נעלנו להן את הנעליים, התכוננו לצאת לעבר הגלידריה ולהמשיך את הבילוי.
ואז נשמע פיצוץ עז. הפיצוץ הכי מחריד שניתן לדמיין. רעש אדיר. ויטרינת הזכוכית החזיתית של המשחקייה התנפצה לרסיסים. התגובה הראשונית שלנו היתה הלם מוחלט. שוק. תכף ומיד הבנו מה התרחש.
הפוסט המלא: http://saloona.co.il/yaelis/?p=946
5. ראיון עם יוני פוליקר, על האלבום שבדרך, ההשראה המוזיקלית והחיים בכלל
