מסיק של זיתים (דפוקים) – "תמונת מודיעין" ליו"ר ועדת החוץ והבטחון

בשביל לעזור לראש השב”כ לשעבר להבין עד כמה הוא החמיץ הזדמנות מנהיגותית בעקבות “נאום החמוצים” בעודו מוסיף שמן זית למדורה ומציע לכנות את המתנגדים ל”מדיניות הממשלה” “זיתים דפוקים”, אני מרכזת כאן ראשי פרקים מסוגיות חברתיות בהן נתקלתי רק בשבועות האחרונים.

בחורה עם מחשב נייד
זיתים (לא כבושים)
בתמונה: זיתים (לא כבושים)

בהמשך לפוסט חסר הטעם [ויש אשר ימצאו אותו בעל טעם רע או מט(ע)ופש] של יו"ר ועדת החוץ והבטחון של הכנסת וראש השב"כ לשעבר, הח"כ אבי דיכטר – Avi Dichter – הצעתי לו בתגובה להתעמק קצת יותר בבעיות חברתיות קיומיות עימן מתמודדים אזרחי ישראל יום ביומו – בשעה שהממשלה עסוקה בהישרדות (מה שנקרא "ענייני משילות") ומתחבאת מאחורי האיום האירני.

בשביל לעזור לראש השב"כ לשעבר להבין עד כמה הוא החמיץ הזדמנות מנהיגותית בעקבות "נאום החמוצים" בעודו מוסיף שמן זית למדורה ומציע לכנות את המתנגדים ל"מדיניות הממשלה" "זיתים דפוקים", אני מרכזת כאן ראשי פרקים מסוגיות חברתיות בהן נתקלתי רק בשבועות האחרונים.

מדובר באוסף אקראי של "מקרים" ואני מקווה שאצליח מהשבוע הזה להכין "תמונת מודיעין" קצת יותר מסודרת – אשר תופץ לכל חברי הכנסת, כדי שמי מהם שאינו מתמצא כל כך בעניינים שאינם חשובים לפחות כמו האיום האירני – ילמד קצת מה קורה בשטח החברתי.

כמו, למשל, הסיפור של נועם, אדם עם פיגור וקווים אוטיסטים מוחזק בבידוד בבית החולים שער מנשה כבר למעלה משנה.
המערכות השונות של המדינה כושלות פעם אחר פעם בטיפול בנועם.
כעת כבר למעלה מחודשיים שמשרד הרווחה ומשרד הבריאות לא מוצאים לנועם מקום שמתאים לצרכיו ולמוגבלות שלו.
למרות שכבר הוחלט שחייבים לעשות את זה בהקדם. למרות שהנזק המתמשך לנועם ברור ומתעצם עם כל יום שעובר עליו בתא הבידוד הלא אנושי של בית החולים שער מנשה. עד מתי? שר הבריאות ליצמן ושר הרווחה כץ, עד מתי? לנועם אין זמן. פשוט אין לו זמן.
פורסם בדף הפייסבוק סדר יום עם קרן נויבך

 או, למשל, זה הסיפור של מתן בניהו. לוחם שנפצע בקרב וזכאי לדיור ציבורי בת"א.
הוא שיפץ את הדירה של עמידר על חשבונו. דליפות, תקלות. אלפי שקלים…
כשדרש את הכסף חזרה מעמידר הם סירבו.
למה? כי לא חיכה להם ושיפץ בעצמו. הוא דווקא ניסה, שלח עשרות מיילים, חיכה חודשים, אבל נמאס לו.
אגב, גם לבית המשפט עמידר לא התייצבו.
פורסם בדף הפייסבוק סדר יום עם קרן נויבך

או, למשל, איך שהמדינה מפקירה את חולי האלצהיימר הצעירים, בעוד משרד הבריאות והרווחה מגלגלים אחריות ביניהם במקום לעבוד יחד.
על פי תגובת משרד העבודה והרווחה (שם) "על פי חלוקת העבודה בממשלת ישראל משרד הבריאות אחראי על מענים בתחום הבריאות למטופלים וחולים ומשרד העבודה והרווחה על מענים לצרכים פסיכו-סוציאליים, חברתיים ותעסוקתיים. לפיכך משרד הבריאות הוא שנדרש לפתח מענים ומסגרות לחולי אלצהיימר ולפקח כי הם מקבלים מענה על כל צורכיהם הבריאותיים. משרד העבודה והרווחה עשוי לטפל בהשלכות של מצבם הבריאותי על חייהם וחיי משפחתם בהיבטים פסיכו-סוציאליים".
המדינה ממשיכה לאפשר תנאים לחקיקה סקטוריאלית במקום לפעול כמתבקש מהכתבה ולחוקק חוק יסוד, אשר ידאג לכלל האנשים עם מוגבלות בהתאם לצרכיהם.
פורסם בדף הפייסבוק של יוליה בן משה, מנכ"ל "קול הזכויות". 

ובינתיים, עדיין קיימת סכנה לסגירת המכון להתפתחות הילד באשקלון, כשההורים חוששים כי הצהרת הממשלה על אי-סגירת המכון הינה עוד ספין תקשורתי.
בתכנית "יהיה בסדר" הביעה הילה, אם לפעוט חשש, שאם המכון להתפתחות הילד שבבית החולים 'ברזילי' באשקלון ייסגר, אין חלופה שבה רותם בן השנתיים וחצי, שלוקה בשיתוק מוחין, יוכל לקבל את כל הטיפולים שלהם הוא כל כך זקוק. כבר עכשיו, בגלל מצוקת תקציב וכוח אדם, מגוון הטיפולים שהמכון מציע הולך ומתכרסם.
הילה לא לבד: שישה מכונים להתפתחות הילד נסגרו ברחבי הארץ בשנה החולפת, רבבות הורים עוקבים אחרי המצוקה הגדולה שבה מצוי המערך הזה וחוששים מהעתיד. המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, פרופ' איתמר גרוטו, הבטיח לנו בשידור שהמכונים בבתי החולים בפריפריה לא ייסגרו, וסיפר שהצוות שהוא עמד בראשו גיבש המלצות איך להוציא את התחום החיוני הזה מהבוץ. המלצות יש – תקציב עדיין אין, ובכלל לא ברור שיהיה. אז פלא שההורים בלחץ?
קישור להאזנה ב"יהיה בסדר" http://glz.im/EiRF
לדף הפייסבוק של המאבק נגד סגירת המכון להתפתחות הילד באשקלון‏

או, למשל, אסתר קרמר, אשר מספרת איך, למעשה, התקנות להסעות ילדים לחינוך המיוחד מקבעות מצב בו ילדים ימשיכו לעשות נסיכות של שעתיים בכל רחבי ירושלים  ויגיעו לבית הספר עייפים, עצבניים ולגמרי לא פנויים ללמידה.  אסתר מספרת על ביטול הסעות ללא התראה מראש ועל חריגה חריפה מההוראות הקבועות בחוק – ולמרות זאת, ההפקרות וחוסר האונים מול הרשויות נמשכות ואף גובות מחיר בריאותי מהילדים, שגם כך אינם בריאים בכלל.
מתוך דף הפייסבוק של אסתר קרמר

**

אז, אני חוזרת ופונה לאבי דיכטר;
אזרחי ישראל, אשר נגזר עליהם להיות חלק מהקבוצות המוחלשות – נכים, קשישים, הורים לילדים עם מוגבלות, פגועי נפש ופצועי מלחמה – אינם זיתים דפוקים!
הפעילים החברתיים, אשר פועלים מתוך מסירות – ללא תנאים, מתוך תרומה ללא תמורה ומחוייבות חברתית מסורה לדמותה העתידית של מדינת ישראל – הם שמן הזית אשר משמן את הגלגלים שבזכותם המערכות במדינה שעדיין עובדות – ממשיכות לעבוד לטובת האוכלוסיות המוחלשות שהמדינה פשוט מפקירה אותן.

זאת, ועוד אומר לאבי דיכטר – שהחוסן החברתי הינו רכיב משמעותי בחוסן הלאומי של מדינת ישראל. 
לפני שאנחנו שומרים על המדינה מאוייבים מבחוץ – עלינו לשמור על ערכיה של המדינה אשר מתכרסמים מבפנים עם הרבה רוח גבית של הנציגים שלנו בכנסת, שמתעסקים בהישרדות פוליטית ובפופוליזם במקום באמת לעשות את מה שהם קיבלו בשבילו את המנדט שלנו.

לכל מי שטוען שיש אזרחים בישראל שראויים לכינוי "חמוצים" או "זיתים כבושים" אני לא יכולה לקרוא מנהיג. 
אני רק יכולה להציע לו לקחת את כל הזיתים האלה שהבאתי כאן ולנסות להפיק מהם שמן זית זך.
בואו נראה אם הוא מסוגל לכך בכלל.