מסיבת סיום שלך ושלי

בחורה עם מחשב נייד

היייי, היום אתה מסיים, זהו. לגמרי מסיים!

אין יותר שיעורי בית, אין יותר מבחנים, אין יותר מורים פרטיים ושעות של תגבורים. אין יותר מבחנים חוזרים, אין יותר שיחות עם המורות, אין יותר "יהיה בסדר", אין יותר נזיפות, אין יותר תחנונים, אין יותר…. עצבנות וכעס…

זהו, אתה מסיים! הכל נגמר, ילד שלי!

לא היה לך קל לאורך כל הדרך. זה התחיל כשהבנת שאתה אחר, שונה. שהכל לא זורם לך בקלות. זה התחיל כשהבנת שאתה ואחיך כל כך שונים, שכל מה שלו זורם, עובר ביעף וכמעט לא נוגע, לך בא לאחר שהתאמצת, התאמצנו.
עברנו המון בדרך, המון מהמורות, המון אנשים טובים (כמעט כולם טובים), אנשים אכפתיים, אנשים שרוצים לעזור, אנשים טפשים,  אנשים חסרי הבנה בסיסית…

בגיל 4 התחלנו כבר בטיפולים ובפגישות. זה כלל 2 איבחונים, ברור שאחד לא הספיק לי כדי לדעת שתהיה מטופל כמו שצריך. לאחר מכן היה ריפוי בעיסוק ובמקביל פגישות עם ר.כ. קיבלנו המווווון תרגילים, המון תרגילים. ישבנו יום יום ותרגלנו, אתה ואני, אני ואתה. לרוב זה היה כייף לך ולי, בחלק המקרים קצת פחות. התקדמת בקצב מדהים, וזה היה מעודד כלכך. נכנסנו לשגרה של גן, תרגול, אחר הצהרים של פעילות גופנית רבה ו… שוב…
לאחר שנה, נסענו לשנה לארה"ב וגם שם המשכנו. התנאים היו נפלאים. בית מלא שטיחים להתגלגל כל היום, פארק ענק ממש מול הבית, תענוג איך שרצת…. ולמרות זאת, יום אחד הודעת: אני רוצה הביתה. הביתה לארץ! יומיים לא כל כך קלים עברו, אבל התובנה שאתה עובר שינויים בצורה כל כך קשה, חלחלה למודעות שלי.

השנה חלפה, חזרנו לארץ והתחלת ללמוד בבית ספר. 40 ילדים בכיתה, המון רעש, המון גירויים ו…. לא היה פשוט. עמדתי על המשמר בכל רגע, לא הסכמתי שתרגיש אחר, שתרגיש שונה. מיליון שיחות עם המורה ואז גם היא הבינה ש…. אתה ממש חכם. דילגת  בין הקבוצות והגעת להכי טובות. ובמאמר מוסגר: שנאתי את הקבוצות! קבוצות בצבע, קבוצות של פרחים. שנאתי את התיוג הזה… מי שבקבוצה האדומה הכי טוב המתמטיקה. מי שבקבוצה הסגולה הכי מתקשה בקריאה. לא הילדים לא מבינים את זה, הם רק יודעים את הצבע. האומנם? או שאת, המורה, לא כל כך הבנת…? מי המציא את הגועל הזה…? (אין צורך לענות, אני מהמערכת, אני יודעת…)

בכיתה ב' שוב עברנו אבחון ו… התחלת לפרוח. בעזרת ס.נ. מחנכת מדהימה, מבינה ונוגעת, יכולנו לרוץ קדימה. התחלת להיות מטופל גם תרופתית, גם על ידי מורה להוראה מתקנה (אישה גדולה לכשעצמה), גם בכיתה וגם…. המשכנו עם המון שעות פעילות חוץ אחר הצהרים. כל מי שיכל עזר, שם לב ולא נתן לך ליפול. ואני, השעות הרבות שביליתי בבית הספר היו לא פשוטות לי (עם הערות חכמות של מורות יפות נפש), אבל ראיתי כמה הן טובות לך, ולא היה לי אכפת.
בכיתה ה' פעם ראשונה נעצרנו. גם אתה וגם אני. אתה הודעת לי שלא תלמד עם מורה מסריחה, ואני הבנתי שהיא לא רק…. ושהכל יהיה אחרת בשנתיים הבאות. אז לקחתי כמה צעדים אחורה, ולמדתי לעמוד בצל, על המשמר. והיא למדה להזהר ממני…. שרדנו.

בחטיבה היה נהדר. נכנסת לכיתת ספורט הישגי, המחנכת א.ס. היתה אותה מחנכת של אחיך, אישה מדהימה, המחנכת הכי טובה שפגשנו במערכת. יכולתי להרפות קצת, כי היא לקחה פיקוד, עם כל הלב וכל הנשמה הענקית שלה. ואתה, היה לך  טוב. כן, היא לימדה אותי שגם אם קיבלת ציון נמוך, או שלילי… כלום לא קרה… "עזבי אותו, הוא שלי עכשיו. אני דואגת לו" . ואני הרפתי. ביחד איתה ליוותה אותנו המנהלת, שאהבה אותך כל כך. ואני בתמורה, תרמתי ככל יכולתי בכל הפעילויות של בית הספר. נכון, את רוב המורות לא סבלת, אבל א' שמרה עליך מכל משמר, ולא נתנה לכלום לגעת בך.
לקראת הסוף, התחלת לאבד כוחות. המזל היה שהשיבוץ לתיכון היה באמצע השנה, אחרת….

בתיכון היתה כבר הצגה שונה בתכלית. לימודים ,לימודים, ליומודים, לחץ, לחץ, לחץ… לחץ, ציונים!!!! מייד ציונים!!!! הכל קובע, הכל לבגרות! ואתה, הודעת שאין יותר להכין שיעורים ביחד, ואני הבנתי את המשמעות (אין כמעט הכנת שיעורי בית…) לא ויתרת, ואני הבנתי שאתה מתבגר, ואתה מתחיל לקחת פיקוד. עטוף במורים פרטיים, צעדת במסלול שאתה קבעת. למדתי להבין שאתה קובע! אתה קובע כמה תלמד למבחן, אם תכין או לא שיעורים, אם תלמד או לא… מזלך היה שהתבגרת והפכת למתבגר יפיוף אמיתי. חיוך עם שתי גומות חן ועיניים כחולות והמורות…. לא עמדו בפיתוי.

היו לא מעט משברים בתיכון. למדתי לקבל את מה שאתה חושב, למדתי לסמוך על האנסטינקטים שלך, ולמדתי להרפות, לדעת להרפות. לא! זה לא הלך בקלות. ממש לא. אני מבינה, אני יודעת, אני מתוך המערכת, אני אסדר…. לא! אתה ורק אתה! לא פשוט היה לנו. כן שיעור פרטי, לא שיעור פרטי….
הכי שנאתי את ימי ההורים. המורות תמיד היו כל כך חמורות סבר, לא יכלו למצוא מילים טובות, רק ציונים ו… מלבד המחנכת, שתמיד עודדה, ותמיד הסבירה שיהיה בסדר.
חייבת להגיד, שכמורה המגיעה מתוך המערכת, הבנתי את הכיעור של המערכת. למדתי להבין למה כל כך שונאים. למדתי להכיר מורים לא אכפתיים, קרים, מתנשאים, ולמדתי להעמיד אותם במקומם. כן, היו גם אחרים, מעטים. בחיי שחיפשתי, לא מצאתי הרבה….  המזל היתה שעם המנהלים תמיד הסתדרתי והם כבר ידעו מה לעשות….

שנות התיכון לא היו פשוטות לכולנו כמשפחה. זמנים באמת מכוערים, אבל השנה האחרונה כבר היתה קלה הרבה יותר. השינויים היו לא פשוטים עבורך, עבורי, עבורנו כמשפחה. אבל צלחנו אותם, עברנו בהצלחה, שרדנו והתחלנו לחיות ולחייך!

בן שלי, היום אנחנו מסיימים.
ואני, כותבת שטופת דמעות, גאה. כל כך גאה בך!
גאה שיצאת כמו שיצאת, ללא צלקות מרובות, מחייך חיוך מקסים שכזה, ועם תעודת בגרות!
צמחת וגדלת, הפכת לגבר כל כך רגיש, כלכך מבין וכל כך…. גבר.
נהנית לראות אותך יוצא עם החברים והחברות שלך, נהנית לראות שהם באים, שיש צחוקים, שטוב לך…

בצבא בחרת במסלול לא קל. לא לך ובוודאי לא לי כאמא.
מכבדת את הבחירה ו…. מבינה אותה כל כך.
עוד כמה חודשים ואתה…. עובר למסגרת הבאה. מסגרת שבה באמת לא אוכל לגעת ולהשפיע בכלום….

בכל יום אנו עושים בחירות. בהתחלה בחרתי עבורך, לא מעט שנים.
מאוחר יותר התחלתי להבין שאתה כבר…. גדול יותר, ולא כל בחירה שלי מקובלץ עליך.
בתיכון, כבר הייתי אני צריכה לקבל את הבחירות שלך. זה לא היה קל, ממש לא.
לא היה פשוט לך ולי, אבל לאט לאט למדתי לסמוך יותר.
גם היום הבחירות שלך לא תמיד אהודות עלי.
אבל, ילד שלי, אתה כבר גדול. הזכות היא שלך. אתה בוחר ואני חייבת לדעת לחיות עם הבחירות שלך.

מאחלת לך את הכי טוב שבעולם, הכי יפה שבעולם, הכי מחייך שבעולם
כי אתה ראוי לכל הטוב הזה…

אוהבת אותך תמיד, בכל מצב רוח,
תמיד אלווה, בכל צורה שתבחר
אמא

oritlahav
אמא לשני בנים מקסימים, אמא מאמצת ללוסי החתולה שלי... אוהבת יופי ועוד יותר תכשיטים, שונאת בשר, אוהבת פרחים והמון ירוק, מעריכה יצירתיות מכל סוג....