בתל אביב של שנות ה- 30 של המאה העשרים, בני משפחה אחת עומדים בפני דילמה, שאולי מוכרת לכולנו ( לכל אחד ואחת ברמה אחרת), האם להיכנע לתכתיבי החברה הסובבת אותנו, המשפחה, הדת והשכנים או לעשות את מה שטוב לנו, שלא בהכרח תואם לציפיות?
כל אחד מבני המשפחה עושה את בחירותיו בחיים ובחירות אלו, הם אלו שיובילו כל אחד ואחת מהם למקום שונה, אך, יחד עם זאת מאוד דומה…
גברת רחל, הזעופה,שהיא אם המשפחה, מתגלה כאישה אומללה, שאיבדה את עולמה העשיר כשנישאה. הרחק מספריה ומהתרבות, שאליהם היא התרגלה ואהבה, הא חיה את חיה בעמל ובעוני, "גונבת" רגעי תרבות זמניים בסתר. לרחל היה סוד כמוס, גנבה של נחת. היא היתה הולכת לחזרות של האופרה וכמעט ולא הפסידה אף לא אחת.
כך, אומללותה של גברת רחל, הובילה אותה לקפדנות וכעסנות כלפי ילדיה.
בנה, מוטל, נער שובב ומלא חיים, המואס אף הוא בעולם אליו נולד, יוצא אל עולם חדש. העולם שמחוץ לשכונה הדתית. העולם שהתגלה לו בצופים. עולם של ידע ותרבות.
באופן מפתיע, החוליה המקשרת בין רחל לבנה, היא האהבה לספר ולדעת. כך, נרקם ביניהם קשר אמיץ וסודי. רחל היתה גאה בבנה ואף בסתר ליבה קנאה בו, שהוא מעז לעשות דברים שהיא אפילו לא יכלה לחלום עליהם.
מוטל פוגש בשרה, כבר ביומו הראשון בצופים. שרה היא יפה, מבריקה, דעתנית וכריזמתית. היא הופכת להיות האמביציה של מוטל. הוא מתאהב בה והוא יעשה כל מה שביכלתו כדי לזכות בלבה.
שרה עקשנית וקפדנית. היא חשה שמוטל לא מספיק מלומד וראוי לה, אך, יחד עם זאת לבה שמח בנוכחותו… במה תבחר?
שרה היתה כבולה לבית הכלא, שאותו בנתה לעצמה. נפשה נעה ונדה בין רצונה להשתחרר מכל המוסכמות והתכתיבים שהכתיבו לה הוריה והיא עצמה, לבין רצונה להיות אשת משפחה.
כשחיילי המשמר שלה נרדמו, היא היתה מוצאת את עצמה גרה עם מוטל בדירתם הקטנה בכפר, כשהיא טורחת במטבח להנאתה, מפזמת בשובבות עצמה ומכינה לו סעודה כלבבו, אצבעותיה שוקדות על גלגול עלי הכרוב להולפציעס שכל כך אהב, והוא יושב בחדר ומשנן את לימודי האנגלית.
חלומה של שרה היה להיות שחקנית, מה שלא תאם עם רצונותיו ושאיפותיו של אביה ממנה, ומה שבעצם לא התאים לחיים שהיא סגלה לעצמה, חיים של כליאה עצמית וחוסר שחרור.
לגברת רחל היו שתי בנות: רבקה וחיה'לה. רבקה היתה "ילדה טובה", ממושמעת, שעושה את כל מה שמצפים ממנה. כשהוחלט לשדך לה את אלימלך,החזן שהיה מבוגר ממנה ואהב את עצמו יותר מכל, היא קבלה עליה את החתונה. היא אמנם ניסתה להעריץ אותו ולמצוא בו אהבה, אבל כבר בליל הכלולות שלהם היא הבינה, שאין בליבו אהבה אליה, אלא רק לעצמו…כך גזרה על עצמה חיי בדידות בנישואיה.
לעומתה, חיה'לה, היתה ה"פרא אדם". משהו באורח חייה הרגיש לה לא נכון לה. כשהיא הכירה את שמוליק, משהו בה נפעם ונפרץ. היא התמלאה שמחה וחשה ברוח חדשה שנושבת בתוכה, ובמעופה משחררת את חייה ממבוכם. אבל, שמוליק התגלה כקיבוצניק, שאינו אוכל כשר ומנהגי הקודש של חיה'לה נראים לו כנפלו מהירח.
השילוב בין הקפדה לחופש, נוקשות וזרימה, אסור ומותר, והחירות לנוע בין שני הקטבים, קם לתחייה בדמויות בספרה של שולה מודן.
גברת רחל עצמה היתה כלואה בתוך מחשבותיה. לבה ורגליה לקחו אותה לצפות בלילות באנשים האחרים, הנשים " המופקרות" והחיילים האנגליים. אבל, מוחה שקד על בריחה חזרה לביתה.
חיה'לה ואמה, גברת רחל, היו דומות יותר ממה שחשבו. שתיהן חשו זרות ולא שייכות לעולם בו הן חיו.
גם שרה נעה בין רצונה "להשתובב" לבין מה שהכירה בעולמה המוקפד.
מה יעלה בגורלה של כל דמות? האם היא תבחר את דרכה? האם היא תשתחרר מהכלא שהיא בנתה לעצמה?
ספרה של שולה מודן, דן באירוניות במושג הזה של "ילדה טובה". הילדה /אישה שמוותרת על רצונותיה ועושה את מה שמצופה ממנה, היא בעיני החברה "ילדה טובה" ומי שלא היא "רעה".
ילדה טובה היא צל של הסביבה שלה, היא לא היא. אבל, זו דרך אחת להסתכל על זה… אולי דווקא מי שבוחרת באושר ובחופש, יכולה לתת לאחרים ולהיות "ילדה טובה"?
מה אתם אומרים? מוזמנים להגיב
XOXO
אחת שיודעת 😉
