מנצחת

"באויר ובים אנחנו נהדרים… איפה שאנחנו נתקעים זה על הקרקע, בקרבות היבשה, פנים אל פנים, שמה הורגים וחוטפים אותנו, שם אנחנו שוקעים בבוץ.
יש לנו ילדים עדינים, לא לימדנו אותם להרוג."

מנצחת

מאת : ישי שריד

הוצאת עם עובד , 2020

195 עמודים

נקרא כספר דיגיטלי באינדיבוק

https://bit.ly/3j65ozq

winner אביגיל, בת יחידה להוריה, ילדה מחוננת, אביה פסיכולוג קליני מהאסכולה הקלאסית, איש מכובד שהיתה לו קליניקה בפאתי ביתם ושימש השראה לנטייתה של הבת ללימודי פסיכולוגיה. אלא שאביגיל עשתה הכל חוץ מאשר להיות פסיכולוגית קלינית קונבנציונאלית ואף בחייה הפרטיים נמנעה מלהיות רעייה ואשת משפחה כמצופה ממנה. תחום ההתמחות המקצועי שלה היה הפסיכולוגיה של ההרג והיא שימשה יועצת בצבא החל ממפקדים בכירים ביותר ועד לרמת החייל הקרבי, כמו גם בטיפול פרטני להלומי קרב ונפגעי נפש אחרים בעקבות חוויותיהם במסגרת הפעילות המבצעית.  היא לא היתה עוד קב"נית במערך, היא ליוותה את היחידות בשטח, במהלך תירגול ואימון, כשהיא בוחנת את מנגנוני הנפש של החיילים המאפשרים את ההרג.

אביה אינו מרוצה מהנתיב שאביגיל בחרה לעצמה ומבקר את פעילותה

"את משרתת של הכוח, וזה בסדר גמור. אנשים עשו מזה קריירות גדולות, אבל את נמצאת בשוליים. אחרים הורגים, אחרים דופקים,אחרים כובשים את נותנת להם עצות קטנות מהצד, ונדמה לך שזה משנה משהו וזה כואב לי כמו לאצבעות שלך, כי אני זוכר איזה ילדה מחוננת היית, כל העולם היה פרוש לפנייך"

אביגיל מצידה מנתחת את מהלכיהם של החיילים הקרביים ורואה בהרג כורח בלתי נמנע בקרב. כורח שהוא גם כוח.

"…לוחם נח"ל שהשתתף במלחמת שלום הגליל, מספר על ההיתקלות שלו בחייל סורי שהמתין לו במארב. למזלו של עמוס בנשק של הסורי היה מעצור, המרחק ביניהם היה שניים או שלושה מטר,  ועמוס דרך את הנשק שלו ועמד לירות. ואז הסורי צעק משהו והרים את הידיים, הוא ידע שהסורי התכוון להרוג אותו ורק המעצור בנשק מנע זאת ממנו. הקרב היה בעיצומו ולא היתה אפשרות לקחת את הסורי בשבי בתנאים האלה, ובכל זאת חשב עמוס שאולי יחוס עליו. כל זה קרה בשברירי שנייה.  ואז הסורי שלח יד אל החגור שלו והוציא משם רימון, ועמוס ירה בו צרור ארוך שתפר את הגוף שלו מלמעלה עד למטה. הכל נשפך החוצה , ועמוס, שלא זכרתי את מראה פניו ולא את קולו, סיפר שהסתובב והתרחק משם והקיא"

הקם להורגך – השכם להורגו.

עד שהיא מתנסה בלחיצה על ההדק. עד שבנה היחיד מתגייס לצנחנים , והערכים ומורשת הקרב הנטועים בכולנו פתאום מקבלים צביון אחר.

אישית לא אהבתי את דמותה המניפולטיבית של אביגיל אבל אין זה משנה כהוא זה מההתרשמות שלי מהספר המצמרר והמרגש הזה, הכתוב נפלא.

אני חייבת לציין שמאד התרשמתי מן הציור על עטיפת הספר (עופרי מרום) המבטא היטב את דמותה השנויה במחלוקת של הגיבורה.

עוד ספר מצוין מבית היוצר של ישי שריד .