.

כבר בדרך אמרתי לו שאני מצטערת שבכלל החלטנו להגיע
לאיש שאתי, שהוא הטוב מבין שנינו בעמידה מול נציגי רשויות
שוויתר על יום עבודה במשרד הביתי כדי ללוות אותי במלחמתי הצודקת
במחלקת החנייה של עיריית תל אביב

לפני ימים אחדים קיבלנו אל תיבת הדואר מכתב מאיים, שעליו מוטבע הלוגו הססגוני של העירייה.
איך ידעתי שהוא מאיים? לפי הצבע האדום.
בסע' 2 של הדו"ח נכתב: הנני להודיעך כי אם לא תמלא דרישה זו יעוקלו מטלטליך.

.

.

יש להם שלבים, בעירייה:
דו"ח רגיל בצבע תכלכל הוא זה שמוצמד בד"כ אל שמשת הרכב
דו"ח סגלגל נשלח הביתה בדואר רשום, כשעוברים מספר חודשים והדו"ח התכלכל עדיין לא שולם.
בשלב הזה עדיין אפשר לשלם את הקנס בסכום המקורי, ללא תוספות.
ואם לא שילמת גם את זה, אז עולה סכום הדו"ח ב-50% אחוזים, ונוספים לו דמי גבייה.

למדתי את כל אלה על בשרי.
לפני כחצי שנה עברנו דירה מתל אביב לגבעתיים.
בחודש הראשון, ובעיקר בשבוע הראשון, קיבלתי מספר לא מבוטל של דו"חות חנייה, כי לא הצלחתי להבין את השילוט והכיתוב שמתחתיו.
כתושבת תל-אביב מעולם לא התעמקתי בהם, ועכשיו הדוח"ות הגיעו והביאו חברים.

אז מה לו לדו"ח האדום בכל אלו?
בדו"ח האדום נאמר שבחודש אוגוסט שעבר, כחמישה חודשים לפני שעברנו, חניתי ברח מסויים במקום שבו נאסר עליי לחנות, באותה שעה של היום – 17:30 אחר הצהריים.
נכתב שם גם שדו"ח קודם נשלח אליי בדואר רשום לפני כחודשיים.
מייד התקשרתי למחלקת החנייה, וניסיתי להסביר
ש-א. מעולם לא חניתי שם,
ו-ב. מעולם לא קיבלתי את הדוחות הקודמים (מטבע הדברים, כי מעולם לא חניתי שם).

הפקידות החביבות ענו לי
ש-א. לפי הפקח כן חניתי שם
ו-ב. זה לא מעניין את מחלקת החנייה, כי אם הגעתי עד לטופס האדום אף אחד כבר לא יקשיב לי.
הסבריי שלא קיבלתי את השלבים הקודמים נענו:
העירייה לא מחוייבת לוודא שקיבלת את הדו"ח. החוק מחייב את העירייה רק לשלוח בדואר רשום.

כן… ואנחנו יודעים היטב את יעילותו העכשווית של דואר ישראל.
את העירייה זה לא מעניין.

את יכולה לבוא לקבלת קהל, ולנסות להסביר, אבל האמת – אין לך סיכוי, כי הגעת עד הדו"ח האדום.
דברי ללמפה.

אבל זו בכלל טעות, כי מעולם לא חניתי שם.
לפי הפקח חנית
אולי היתה לו טעות הקלדה של מספר הרכב?
אולי
לי, כאזרחית מן השורה, אין דרך חוקית לברר אם רכב שמספרו דומה לשלנו, הוא גם מאותו סוג וצבע.
הרשויות יכולות לברר, אבל ממאנות.

*

הזמנתי תור לשעה 10.
זה לא כל כך הסכום שהפריע לנו – אם כי 189 ₪ (150% + 39 ₪ הוצאות גבייה) הם לא סכום מבוטל – זה העיקרון.
כי לא חנינו שם.
כי לא קיבלנו אף אחד מהדו"חות הקודמים.
וגם
בינתיים הלכתי לבדוק את המקום, והתברר לי שבצד הזה של הרחוב המסויים הזה מותר היה לנו לחנות כתושבי תל אביב
ובזמן ה'עבירה' היינו תושבי תל אביב.
אפילו צילמתי את התמרור.

.

.

סוף סוף הגענו, באיחור – באדיבות התחבורה הציבורית היעילה של מטרופולין גוש דן
(שעה וחצי בשני אוטובוסים, כי הרכב שלנו היה במוסך).
למזלנו (נקודת אור יחידה עד כה) לא חיכינו הרבה זמן לתורנו.

*

אז איך זה עובד?
התושב החייב ניגש אל פקידת שירות לקוחות.
היא מאזינה לו בסבלנות (במקרה שלנו) ובאמפטיה, מבקשת שיכתוב את טענותיו, וכותבת מצדה את מה ששמעה, ועם כל זה היא ניגשת אל התובע/ת התורן/ית מטעם העירייה.
אני חוזרת: לנו התושבים אין שום אפשרות לדבר פנים-אל-פנים עם התובעת התורנית – עו"ד דין מכובדת שלא יכולה לראות פנים-אל-פנים אזרחים מודאגים. היא נזקקת לתיווך של הפקידה האדיבה.

זו חזרה אחרי דקות אחדות עם התשובה:
התובעת בכלל לא היתה מוכנה לדון בעובדות, כי הגענו עד הדו"ח האדום.
במערכת כתוב שדו"ח סגול נמסר לידינו בכתובתנו הישנה בתל אביב (לא קרה)
דו"ח נוסף נשלח לכתובתנו הנוכחית, ולא באנו לאסוף אותו מסניף הדואר (לא קרה)
לפנים משורת הדין, אומרת לנו הפקידה האדיבה, מוכנה התובעת לחזור אל הסכום המקורי 100 ₪ + הוצאות גבייה: 39 ₪.
אם נוסיף לזה את הוצאות הנסיעה בשני-אוטובוסים-בכל-כיוון של שנינו, סה"כ 47.2 ₪ נגיע ל: 186.2 ₪, כמעט הסכום שנדרש מאתנו בדו"ח האדום והמאיים.
אתם יכולים גם לבקש להישפט באיחור, אומרת לנו הפקידה הבאמת-אדיבה, בטון ובמבע שאומר שהסיכויים שלנו קלושים.

מה את רוצה לעשות? הוא שואל אותי.
אני מעדיפה כבר לשלם ולהניח את זה מאחורינו, כי המחשבה על עוד יום עבודה של לפחות אחד מאתנו (שנינו עצמאים), שיילך לאיבוד…

לפנים משורת הדין, מוסיפה הפקידה האדיבה-באמת, בדקה התובעת ומצאה במעמקי מחשבי העירייה שבאותו מקום יש הסדרי החנייה חדשים משנת 2013, לפיהם החל מהשעה 17:00 מותר לחנות שם רק לתושבי אותו איזור חנייה. אזור 2.
ואנחנו היינו מאזור 1.
אבל כשאני בדקתי, המצב בשטח היה שונה.
עכשיו כבר ממש התרעמנו:
אבל זה לא נכון, טענו בפניה. זה פשוט לא נכון! הנה. צילמתי.

הפקידה הבאמת-אדיבה ענתה לקונית שהצילומים שלי לא מהווים שום ראייה.
לעירייה יש הרישומים שלה.
ובכל זאת נראה היה שמשהו בטענתנו הגיעה ללבה.
היא לקחה את כל הניירות אל המנהלת שלה. אחרי כמה דקות חזרה אל התובעת, ובסוף אלינו.
הן הסכימו לבדוק עם גורם נוסף, בעירייה, אם אכן השילוט הוא כמו שרשום אצלם או כטענתנו.
בינתיים הם מקפיאים את התיק. יודיעו לנו.

הללויה, יצאנו אל החם-לח התל-אביבי ואל האוטובוסים הנוראים
נמתין
יודיעו לנו