הי אתה (אני עוד לא יודעת איך קוראים לך) רוצה להיות בן הזוג שלי?
אני בת 32, אלמנה יש לי שני ילדים קטנים ומהממים. אני גרה בדירה שכורה מעלפת ברחובות שבערך עוד שנה יבקשו ממני לפנות אותה. זה לא הפריע לי לרהט אותה מ 0 ולהשקיע בה את כל כולי. אני מלאה באהבה, אני מבשלת נהדר, אני אוכלת רק עם מזלג או עם האצבעות. הסכין תמיד תשאר נקייה לידי. חזרתי לעשות יוגה רק שהיום שכחתי ללכת. אני כותבת ספר ביוגרפי שאתה כנראה תופיע בו אם תופיע בחיי עד חודש דצמבר 2014. אני כותבת גם סטטוסים חושפניים בפייסבוק שיוציאו את הזוגיות שלנו החוצה, את מה שאני מרגישה כלפיה וכלפייך ואני נאמנה לעצמי תמיד יותר משאני נאמנה לאמת האובייקטיבית או לך. אני מנחה סדנאות לנשים על זוגיות. אתה אף פעם לא תהיה שם בגופך אבל תמיד בסיפורים ובהתמודדויות שלי מולך. אני יכולה להגיד לך שאני מאוד אוהבת ואחרי יומיים אם ארגיש אחרת, לשקף לך שזה השתנה. זה לא יגרום לי ללכת אם אתה תבחר להישאר. אני פריקית של שליטה אבל אשמח שתעדכן אותי שנסחפתי כי אני עובדת על זה. מבינה שזה מיותר.
יש לי משפחה נהדרת, אבא ואמא מושלמים שאני אף פעם לא אסכים שתעביר עליהם ביקורת או תגיד עליהם משהו רע. למרות שהם יראו לך אנושיים לחלוטין, עבורי הם מלאכים עליי אדמות ונשמות קדושות. לי אגב, כן מותר לכעוס עליהם ולשתף אותך אם קורה.
עלמא אור, בת 6 בסוף החודש, היא הבכורה שלי. ילדה מדהימה בחוכמתה, ביופיה ובאישיותה. היא לא תניח לך. יש לה כשרון ללחוץ על נקודות בצורת שאלות מדויקות וחודרות והיא תחכה בסבלנות עד שתהיה לך תשובה. אדר הקטן, בן רבע לארבע, קסם המין האנושי, רגיש ואוהב. הוא לא מבין למה אבא שלו מת והוא יתהה מי אתה וגם ישאל אותך. הוא לא יחכה לתשובה. עדיין כדאי יהיה לך לענות.
יש לי הרבה חברות, כולן מופלאות. לכל אחת תפקיד בחיים שלי ולי בשלהן. אנחנו לא מתכוונות להיפרד ותצטרך להכיר את כולן, אולי באינטנסיביות, כי אני רוצה שידעו על מי אני מדברת כשאני מזכירה אותך.
אני אוהבת להקשיב למוזיקה, בעיקר ישראלית ישנה. עם שלושה כלי נגינה וזמר\ת, לפעמים יש אקורדיון במוזיקה שאני מאזינה לה. כשאני שומעת מוזיקה אני שומעת תדרים, זכרונות חוויות. לכן אני אוהבת ללכת להופעות קווארים של FAWA , לפעמים אני מגזימה בתדירות אבל להקשיב להם זו חוויה רוחנית עליונה עבורי.
אם תתייחס אליי לא יפה, אני אסובב אליך את הגב ואזמן את גיא, בעלי המת, לחבק אותי במקומך. אבקש ממנו שיהיה בשבילי שייתן לי פרופורציות, אבל אם לא תסכים ותבחר להתעקש עליי, סביר להניח שהנוכחות שלך תגבר. גם אם תתייחס אליי יפה, אני אשווה כל הזמן ליחסים שלי עם גיא. לא בשביל שאדע אם זה טוב או לא, זה לא רלוונטי. רק כי אין לי שום דבר אחר להשוות אליו.
אני חושבת שאני נסיכה, יש לי שמלות שאני מתמוגגת מהן וחלוק בית (טוב שלושה) שאני מתהלכת בהם בממלכה שלי ובחוץ. הנסיכות לא מפריעה לי לעשות כביסות, לשאוב את הקומה העליונה או לצאת לקניות אבל קשה לי מידי לשטוף את הרצפה ואני לא נוגעת באקנומיקה.
אני יכולה לשנות את דעתי כי הרגשתי שהתפשרתי או הורדת את עצמי בבחירה הראשונה, אז אני אגיד שוב את מה שרציתי בסתירה מוחלטת. אני רוצה שתקבל את זה בי. אני אימפולסיבית אבל לא מרימה את הקול. לא בטוח שאגיד לך מיוזמתי מה מפריע לי, אבל אענה בכנות מוחלטת אם תשאל.
וגם כל מה שכתבתי עכשיו, זו האמת שלי ברגע זה ויכול להות שעד שתגיע הכל יהיה שונה. זה לא אומר שאני רמאית ולא אמינה, רק כמו שאמרתי קודם, נאמנה לעצמי ולהווה שלי.
אחרי כל מה שכתבתי, נראה לי יותר מידי לבקש שתהיה הבן זוג שלי.
אני רוצה לנסות ולנסח מחדש:
אני הדס, בת 32, אלמנה +שניים. אני רוצה לחלוק איתך את כל השפע והאהבה שבי. וגם את הכאב, הקושי, המאבקים עם החיים ועם עצמי, רוצה שתקבל אותי כמו שאני. אני רוצה שתחלוק איתי את העולם שקיים בך. אקבל אותך כמו שאתה. ושתמיד, גם אם אתה הולך ממני, תביט בי באהבה.
בינתיים גדלתי ואני בת 34, והספר כבר ממש מוכן והוא כאן: קח אותי אתך