מני בגר, הרוקר והאגדה, חוזר לבמה ולא רק עם "זה היה ביתי"…

הרוקיסט המבטיח של שנות ה-80 , האיש שהביא אלינו את הלהיטים "זה היה ביתי", "דואט פרידה" ועוד, חוזר עם מיטב הלהיטים ומראה לנו במופע רוק נוסטלגי שהוא עדיין כאן…. אבל שלא תטעו, זו לא רק נוסטלגיה…יש לו עוד הפתעות בדרך. מוזמנים לקרוא, כי ארגנו לכם קוראים יקרים גם ראיון מרתק איתו.

meni 4

גם מי שרחוק משנות ה-80 בגיל ובחוויה, בטוח זוכר את השיר המפורסם "זה היה ביתי", שיצא בגרסא מחודשת באחת התקופות הקשות במדינה, תקופת ההתנתקות (פינוי גוש קטיף). שיר זה ליווה את המדינה גם בתקופה של פינוי ימית בשנת 1980, אף שלא נכתב על הפינוי. הקוריוז הוא שהוא נכתב דווקא במהלך טיול תרמילאים של בגר בהולנד, כאשר חש געגוע לבית, ללא קשר לאירועים שהתרחשו במדינה. לדבריו:" כל כמה שנים אנשים מתחברים לשיר "זה היה ביתי", לצערי בדרך כלל בנסיבות טראגיות, ומאמצים שיר וזה כנראה כוחו של שיר".

מבחינתי מני בגר הוא איש של מוזיקה, רוקיסט אמיתי, מהזן הנכחד… ובהחלט זמר ויוצר ששווה לשמוע את המוזיקה שלו ולשמרה. בגר מוסיף ליצור, להופיע ומוכיח שהרוקנרול שלו נצחי.

אחרי שחלפו ארבע שנים מאז הופעתו האחרונה,כששמעתי שהוא צפוי להופיע בתיאטרון תמונע, היה ברור לי שלהופעה אגיע ושאני חייבת ,אבל חייבת , ראיון איתו 🙂

meni

וקצת על האיש והאגדה….

meni 8
צילום: יח"צ

מני בגר נולד ב-1953 באיסטנבול שבטורקיה ועלה לארץ בהיותו בן 10. בנעוריו ולאחר שירותו הצבאי היה חבר במספר להקות שוליים שזכו להצלחה בעיקר במועדונים. בשנת 1976 הצטרף ללהקת "גן עדן". לפני בואו של בגר, הלהקה שרה בשפה האנגלית, ומני היה זה שהשפיע עליה לשיר גם בעברית וכתב ללהקה את להיטה הראשון והמוכר ביותר – "התקרבי אליי".
בשנת 1980 יצא אלבום הבכורה של בגר, "רוק תל אביב", בהפקתו המוזיקלית של ירוסלב יעקובוביץ'. בגר כתב והלחין את רוב שירי האלבום, ובהם הלהיטים "זה היה ביתי", "עייף מכדי לקום" ו"הלילה לבד". האלבום זכה להצלחה, ובגר הוגדר בכלי התקשורת כ"תקוות הרוק הישראלי".
בשנת 1981 הקליט בדואט עם גלי עטרי את "דואט פרידה", במסגרת אלבומה של עטרי "קח אותי הביתה". השיר זכה להצלחה רבה, ודורג בראש מצעדי הפזמונים.
אלבומו השני של בגר, "עוד מילה לפני שאת הולכת", יצא בסוף שנת 1982. בגר אמנם זכה באותה שנה בפרס כינור דוד ל"זמר השנה", אך האלבום לא שחזר את הצלחת אלבומו הראשון.
בהמשך יצאו אלבומים נוספים משמעותיים ובהם: "הייתי בגן עדן" (1985), "חייל של יום אחד" (1988), "שנת הדובדבן" (1992).

בשנת 1992 ,שלושה חודשים לאחר יציאת האלבום נפצע בגר באופן קשה בתאונת דרכים, אשר קטעה למשך יותר משנה את הקריירה המוזיקלית שלו.

meni 5
צילום: שלומי חזאם

בשנת 2009 יצא בגר לסיבוב הופעות בפאבים קטנים. בהופעותיו אלו ליוו אותו חברי להקת סטלה מאריס, שאיתם הקליט את האלבום "פרשים". לדבריו :"החיבור עם סטאלה מאריס נוצר כי שנינו באנו מאותו הכפר. כשפאבלו עזב את הלהקה, הם פנו אלי ואמרו בוא נעשה משהו ביחד ובאמת נוצר בינינו חיבור מאוד טוב שבסופו של דבר הוביל לאלבום "פרשים" , שהיה מחווה למוזיקה של שנות השבעים, שכולנו הושפענו ממנה.זה היה סוג של אבן דרך מבחינתי,זה היה רגע מרגש כי זה היה חיבור עם להקה שמאוד אהבתי. חלקם אף ליוו אותי בהופעות במשך תקופה".
בגר הבין שמהמוסיקה שהוא יוצר לא יצליח להתפרנס. לטענתו, תמיד קיים הפרדוקס הזה בין אומנות לפרנסה, ומוסיף " אמנים לא מצליחים להתפרנס מהאומנות שהם עושים לאורך זמן, יש פיקים של ביג טיים, גם לי היה את זה בשנות השמונים אך, תמיד קשה לשחזר את זה. כדי להמשיך את המוזיקה בלי להתפשר צריך לעסוק בתחומים על מנת להתפרנס. כבר ארבע שנים יש לי דוכן לנקניקיות – מני'ס, ויש לי אולפן הקלטות".
מני שנים עסק בהסעות נוסעים, השכיר את אולפן ההקלטות שלו ולבסוף פתח דוכן נקניקיות במרכז מסחרי באזור זכרון יעקב. זה נשמע לחלקנו תמוה, אך דוכן זה הוא שאפשר לו לפרנס את משפחתו בכבוד וליצור את המוזיקה שלו. לדבריו: "כל תעשיית המוזיקה עוברת איזשהו מהפך, כיום אנשים עושים פחות מוזיקה באולפנים הגדולים, אלא עם המחשב בבית. האולפן עדיין ישנו ויש אנשים שרוטים כמוני שרוצים להקליט את כל ההרכב כמוני והאולפן שלי נותן לזה מענה, אך, כפרנסה יש לי את דוכן הנקניקיות, המאפשר לי את המרחב והאפשרות לעשות מוזיקה כמו שאני אוהב".

meni 3

בגר הקפיד כל השנים לשמור על אותו קו מוזיקלי מתחילת דרכו עד היום , רוק'נרול שורשי וישיר בקדמת הבמה. פה ושם היו שינויים לכיוון רוק יותר אינסטרומנטלי ומטאלי בשנות השמונים, אך תמיד הרגיש הכי בבית עם מה שהתחיל בתחילת דרכו עם להקת "גן עדן" והמשיך באלבומו הראשון "רוק תל אביב" כסולן.

האירוע הכי מרגש בקריירה המוזיקלית של בגר, לדבריו, היה הרגע שבו הוא קבל את "כינור דוד", היה זה רגע של הכרת הממסד במוזיקה שעשה, שהיתה איזוטרית ובשוליים והפכה למעין סוג של מיינסטרים. בגר מוסיף: "זה היה מזמן, לא חושב שזה היה קורה כיום, שהממסד יכיר בשיר מחאה שכתבתי,אולי היתי מקבל כיום את "צינור דוד"….חחח", ומסיים בצחוק מתגלגל.

meni inter
צילום: שלומי חזאם

עד היום בגר הוציא אחד עשר אלבומים. ועוד הפתעה נחמדה למי שעדיין לא יודע- בגר כבר שחרר שלושה שירים חדשים "מלכות השקר", "צדק מופלא" ו- "חזרה לאיסטנבול" מתוך אלבומו החדש "כוכב הקופים" שייצא בקרוב… ואנחנו, כמובן, מחכים לאלבום 

האלבום החדש, שצריך לצאת תוך חודש-חודשיים, בעיני בגר הוא סוג של חזרה לשורשים: "אני סוגר מעגל עם מה שעשיתי בראשית דרכי, רוק בסיסי וגולמי, שבו אני שם בקדמת הבמה את התופים, הגיטרות והבס, בלי הרבה פירוטכניקה וכיפופים טכנולוגים. פשוט מגיעים לאולפן ושומרים על הספונטניות כמו שעשינו פעם. מאוד התגעגעתי לזה…"
הצורך לעשות משהו חדש ולחדש הם שהובילו את מני בגר לאלבומו: "נכון שהקהל מגיע ברובו לשמוע את הדברים הישנים, אך לכל אומן יש את הצורך הבסיסי לחדש. הדחף הזה הוליד את כל שירי האלבום ומאחר ויש לי את כל הפסיליטיס לזה, זה קרה די מהר."
בגר לא אופטימי מידי לגבי עתיד הרוק בארץ ועתידו של האלבום בפרט: " אני עדיין לא יודע איזה סוג של אימפקט יהיה לו. המצב של הרוק הישראלי לא טוב.יש מלא להקות צעירות של רוק ישראלי, אך אף אחד לא שומע אותם. יש טאלנט עצום במדינה, מתוך הכרות אישית עם הנגנים. לא משמיעים אותם ולא מפרגנים בתקשורת. אפילו את להקת "היהודים", שהיא בעיני הלהקה, אני לא שומע ברדיו כמעט. למרות שהאמצעים לחשיפה כיום עצומים, עדיין קיים פארדוקס. אני הולך ברחוב וכולם אומרים שאני רוקר אמיתי ושואלים איפה אתה ואז אני שואל את עצמי האם תבואו להופעה או תקנו את הדיסק? האמת אני לא בטוח…יותר קל להוריד מוזיקה לסלולר במקום להוציא כסף על דיסק. המוזיקה המזרחית והים תיכונית כיום מציפה את כל תוכניות הריאליטי, את הרדיו והפלייליסטים."

meni 2

ועכשיו שחזר אלינו, אנחנו בהחלט רוצים לדעת ומה הלאה?

בגר משיב: " חזרה להופעות, שהיו חסרות לי… הריגוש הזה בהופעה חיה, לחוות את הקהל, שם אתה יכול להיות משוחרר וספונטאני". עד עכשיו יוצאי סטלה מאריס ליוו את מני בגר וכיום הוא יוצא לסיבוב הופעות עם הרכב חדש: עדי הילל- גיטריסט, איב גלולה- בסיסט ויוסי כהן- תופים.

אתם בטח שואלים :"נו, ואיך היתה ההופעה???"

ברור שטובה….חייבת לציין שהקול הנהדר של מני בגר נשאר ועדין מצליח להרטיט את מיתרי הלב של הקהל.

את המופע פתח השיר "רכבת הבוקר". היו בו כמובן שירים נוסטלגים רבים כמו:"בוקר של חמסין", "זמר נווד", "לילה לבד" (אחד השירים המרגשים בעיני), "שיר השחרור", "אין לי זמן", "קפה אצל ברטה", "יהיה טוב"," התקרבי אלי", "תבכי ילדה תבכי" והשיר "לב שבור" שמזכיר לי את "בלו מון".
הגראנד פינאלה היה באופן לא מפתיע "זה היה ביתי", השיר שתמיד מצליח לרגש אותנו מחדש…ומשאיר בנו את הגעגוע…

מאחלת למני בגר סיבוב הופעות מוצלח וכמובן שימשיך ליצור , לרגש ולגעת בנימי נשמתנו.

XOXO

אחת שיודעת 😉

קרין מילשטיין
סטייליסטית, מאמנת כושר ובוגרת תואר שני לתקשורת ועיתונאות. זה מה שיוצר את הבלוג על תרבות, סגנון חיים, טיולים, ביקורת ספרותית, שירה ועוד... מוזמנים לקרוא, להגיב ובעיקר להנות... XOXO אחת שיודעת ;-)