צילצול הטלפון ארך כמה שניות, התבוננתי על הצג ופתחתי אותו כדי לקבל את השיחה הנכנסת, חברתי ברכה הייתה על הקו, חיוך התפשט על פני, ושמחה מילאה את ליבי, אהבתי את השיחות איתה, וידעתי שגם הפעם צפויים לי רגעים של ידיעה, מחשבה, או תובנה חדשה, כי ככה זה תמיד איתה, היא אדם מעורר השראה שזמן השיח או הנוכחות במחיצתה, תמיד אבל תמיד ללא יוצא מן הכלל, לא משנה מה נושא השיחה, תמיד מקפיצים אותך כיתה!!!
"היי יקרה מה נשמע? כבר זמן לא שוחחנו, התגעגעתי, אני מחייכת לעומתה, מרגישה את ליבי נפתח לקראתה, מתרחב ומחכה למוצא פיה, את אוזניי מתחדדות ומדייקות את ההקשבה וגופי נדרך וממקד את עצמו לעברה, אני שם בשבילה.
היא מספרת את הקורה אותה בחודשים האחרונים, על התיסכול במשימה שלקחה על עצמה, על החופשה שנמצאת בשיאה, על בעלה שמצא עבודה חדשה לאחר תקופה ארוכה של אבטלה, על התפקיד של מפרנסת שלקחה על עצמה, בעל כורחה, על שעות העבודה הרבות שמשעבדות אותה לעבודה מחוץ לביתה, "מצאת החמה עד צאת הנשמה", כך היא מגדירה כעת את נוכחותה בחייה. "אבל זה נגמר בעוד שבועיים, בדיוק" היא מודיעה לי בחדות, בהחלטיות כפי שהיא תמיד עושה, היא יודעת את נתיבה, היא תתמודד עם כל משימה, ודבר לא יעמוד בדרכה.
ומה שלומך את היא מחזירה אלי את השאלה, "אצלי נפלא וטוב", אני מחזירה לה תשובה קצרה, "טוב תראי אני עוקבת אחר הפעילות שלך ברשת, ואני משתאה, הפעילות מפתיעה ומרשימה בעת ובעונה אחת".
"כן, אני עונה לי בצניעות, אכן מתוך הרעיון שנולד לנו, להקים קהילת נשים מעל 50, לפני כמה חודשים, התרחש נס ואני עדיין מתבוננת בו בפליאה, לא לגמריי בטוחה שאני מסוגלת להסביר את התופעה ומה בדיוק קרה..
גם אם היינו מתכננות מראש שישנה אפשרות להקים קהילה שכזו, שתדרוש את קיומה באופן כל כך חזק ותובעני, אני לא הייתי מאמינה וחושבת שזה אפשרי, והנה זה קרה, בתוך 5 חודשים, קמו 6 קהילות פעילות בכל רחבי הארץ, ובקרוב יוקמו עוד ועוד בכל אם ועיר במדינה, ישנו צורך ורצון אדיר בשטח, אני פשוט קשובה לצרכי החברות," אני ממהרת להסביר ולהשיב לה.
"רגע, שנייה תעצרי", היא פוקדת עליי, אני ממהרת לעצור את שטף השיחה, ולהקשיב שוב לחוכמתה, "טוב יקירתי, זו לא רק ההקשבה שהפכה את הקהילה למעצמה, אלא הנכונות שלך להמשיך, לעשות, לנסות לא לוותר להתעקש להמשיך מחדש, כדי להביא את המסר הכל כך חשוב הזה שאת מביאה לעולם, ואת זה עשית מתוך התשוקה הבוערת שבך, ולא משום מקום אחר, אני זוכרת אותך יקרה כמה שנים אחורנית, נמצאת במקום אחר לגמריי, למרות התשוקה שבערה בך גם שם, ומאותו מקום שלא הצליח, שינית כיוון וניסית משהו אחר, כאחת שמכירה הרבה מאד עסקים אני יודעת עד כמה זה קשה, לפעמים אפילו בלתי אפשרי, בדרך כלל בשלב הזה, אנשים מרפים ויורדים מהדרך, חוזרים לעסוק בעבודה שכירה ומוותרים על ההגשמה והחזון ובעיקר על הבעירה הגדולה, ואני רואה את מה שקורה סביבך כעת, את הפכת את החזון שלך למציאות כפי שנוצרו הפלאפונים, הגלגל, החשמל והמחשבים, בלי להשוות את החזון שלך להמצאת הגלגל כמובן, הכל לצורך השוואה מטאפורית כמובן." אני מקשיבה לה וחושבת תוך כדי המטרת מילותיה לכיווני, "למה זה מגיע לי? " כן היא מדברת על המצאות גדולות, ומה אני בסה"כ עשיתי, לטענתי רק הייתי קשובה ועשיתי, והיא בהמשך לדבריה, מתעקשת להדגיש בפניי, "את עשית משהו גדול , אולי את לא רואה כעת את כל התמונה, את לא ויתרת, את ניסית ונפלת וניסית שוב ונפלת וניסית שוב ואז הצלחת, את לא התחלת בכל פעם מחדש, להיפך המשכת מאותה נקודת שבר נמוכה, עלית למעלה עוד קצת שאפת הרבה אויר של תשוקה והגשמה, צללת שוב ואז הצלחת, זה מה שקרה, ולכן בעיני את יזמית במלא מובן המילה, ובגלל זה את מצליחה ובגלל זה נוצרה הקהילה המופלאה ובגלל כל הסיבות הללו ביחד, זה צובר תאוצה ונשים מעל 50 מכל רחבי הארץ, רוצות להיות לגעת להתחבר ולהיות חלק מהמיזם הגדול והנפלא הזה"
"והרשי לי להגיד לך עוד מילה אחת קטנה, אני גאה בך, כי אני הייתי שם איתך לאורך כל הדרך, צפיתי בך כבר למעלה מ- 10 שנים של עשייה ללא הפסקה, של ניסוי ותעייה, ניסוי ותהייה אחת אחרי השנייה, נפילה עליה, נסיגה, התעוררות, הכל מהכל, ועכשיו זמן התהילה יקרה.. הכל קרה מהסיבה הפשוטה, שלא ויתרת, קמת והמשכת מחדש…"
שיחתינו הסתיימה ואני נשארתי נטועה במקומי, מבקשת להטמיע בתוכי עוד ועוד מחוכמתה של ברכה חברתי, מבקשת לשהות בחווית ההגשמה הנוכחת והמוחשית כל כך, בכל תא ותא באברי גופי. מבינה כעת, כי הדיוק בעשייה יצר את קהילת נשים מעל 50, שמאפשרת לכולנו לחוות מרחב חדש של התפתחות וצמיחה מתוך חיבור ואהבה.
להצטרפות לקהילת נשים מעל 50 בפייסבוק
לקבלת מידע אודות פעילות קהילת נשים מעל 50
