כמה פעמים אמרתם לעצמכם שזהו, ממחר אתם מתחילים? לא בדיאטה אלא בלמצוא את הכיוון שלכם בחיים. כמה פעמים אמרתם לעצמכם שנמאס לכם ממש ממה שאתם עושים ונמאס לכם להיתקע בבינוניות? כמה פעמים נתתם לעצמכם את ההזדמנות למצוא או לשנות את הכיוון בקריירה שלכם?
בשיעור הרביעי של "קרש קפיצה לחיים", דיברנו על כך שיש את "המקצועות הטריוויאליים" שרובנו בוחרים בהם, או שההורים דוחפים אותנו ללמוד אותם (למשל עורך דין, רואה חשבון, מהנדס, קוסמטיקאית, איש מכירות, עובדת סוציאלית, מתכנת ועוד). אלה מקצועות שיש להם הרבה תחרות בשוק, בגלל שיש כל כך הרבה מהם, כמו נמלים שמתבייתות על סוכרייה מתוקה שנזרקה ברחוב, ובדרך כלל המשכורות לא גורמות להתלהבות יתר. מצד שני, יש את המקצועות שאנחנו פחות נוטים לבחור בהם- מקצועות ייחודיים שליליים כביכול, בגלל השמועה שאין להם יוקרה או אין בהם כסף. למשל, תיקון גגות, חקלאות, בניין, אומנות, אינסטלציה וכו'. או שלהיפך, יש את המקצועות שיש בהם יותר מידי יוקרה- מקצועות ייחודיים חיוביים, ונראה לנו שנורא קשה להגיע לשם עד בלתי אפשרי. למשל, להיות שר או חבר כנסת, אסטרונאוט, מרצה בינלאומי, בעל חברה בורסאית, יזם נדל"ן בינלאומי וכו'. דווקא במקצועות אלה אין ממש תחרות והמשכורת דווקא כן יכולה להעלות חיוך על הפנים בלי עיוות כלשהו.
כיום, באופן כללי, נורא קשה למצוא עבודה. בתור אחת שמובטלת כמעט 3 חודשים, עם תואר ראשון ותואר שני בדרך, זה ממש לא פשוט, כמו הרכבת רהיטים מאיקאה. בתחילת דרכי בלשכת התעסוקה, דווקא שמחתי להיות מובטלת, קצת חופש לא מזיק לאף אחד ויש אפשרות להתפנות לדברים אחרים, בין חתימה לחתימה כל שבוע בלשכה. אלא שהפקידה בלשכת התעסוקה מעט הפריעה לי עם המטרה הזו כשניסתה למצוא לי משרות שונות ואני דחיתי אותן בתירוצים שונים. למשל, לא עניתי למספרי טלפון לא מזוהים ממקומות עבודה שנתבקשתי ללכת אליהם לראיון בתירוץ שהם לא התקשרו אליי בכלל וזה חוסר אחריות מצידם. או, שלקחתי על עצמי לחפש עבודה באופן עצמאי וניסיתי לרמוז לפקידה בלשכה שלא תפריע לי. אך עם הזמן, חשבון הבנק התרוקן למצב של בכי רע. באמת, חשבון הבנק שלי ממש בכה.. (ונראה לי שגם הבנקאי שלי). בחלומות הלילה שלי דמיינתי את עצמי הופכת את המינוס לפלוס במחי טוש באתר של דיסקונט. אבל זה אפשרי רק בחלומות. במציאות, חייבים למצוא עבודה כדי להתפרנס אך גם זו משימה לא פשוטה. נוכחתי לדעת שאפילו במשרות הכי פשוטות (בלי לזלזל כמובן באף אחד), כמו למשל ספרנית בספרייה, עורכים מבחני קבלה אינטנסיביים (אני תוהה אם מישהי ללא משקפי ראייה יכולה להתקבל לעבודה כזו). נראה לי שאפילו קופאיות בסופר צריכות לדעת להעביר את המוצרים במחשב בזוית מדויקת. ושלא לדבר על מקצועות קצת יותר מורכבים.. והכל בשביל מה? בשביל משכורת שגורמת לבהלה בסוף כל חודש.. מה שנראה לי שיהיה לי הכי קשה כשאתחיל שוב לעבוד, זה לקום מוקדם בבוקר. בינתיים התרגלתי לישון עד מאוחר, לקום ב 11-12 ככה, לשתות קפה, להתארגן וללכת לנוח צהריים..
המצב האדיאלי הוא לעבוד במקצוע שיגרום לנו לקום כל בוקר עם חיוך, ולא חייבים ללכת אחרי העדר כל הזמן מכיוון שזה נראה הכי בטוח. הבעיה מתחילה כשאנו לא ממש יודעים מה אנחנו אוהבים. אני למשל נורא אוהבת מסיבות בריכה, אבל לא נראה לי שיש עבודה בזה.. גם לא בשינה או באכילת עוגות גבינה. צריך לחשוב יותר פרקטי, למצוא את האיזון בין מה שאנחנו אוהבים לבין מה שיש לו ביקוש בחוץ ויגרום לנו הנאה, ולא יגרום לנו לקלל כמו ערסים מצויים כל בוקר מחדש בדרך לעבודה.
