מלכה בנעלי פלדיום

הריח של החורשה, המשחק בחבלים ואני במכנסי חאקי, חולצת טריקו ונעלי הפלדיום שלי, מרגישים לגמרי כיף. לגמרי צעירה. לגמרי מסוגלת. כשמוסיפים לזה אווירה טובה, אפשר להבין למה החיוך שהבאתי מהבית לא נמחק

בחורה עם מחשב נייד

v=ioRQCxozPGY.

אני? מלכה?

מנסה לחשוב על זה. לא. אפ'עם לא באמת חשבתי שאני מלכה. אפילו לא התחפשתי מעולם למלכה. משום סוג שהוא. לא מלכת הלבבות. לא מלכת הלילה. לא מלכת אסתר. לא מלכת אנגליה.

מה זה מלכה, שאלתי את עצמי?

אה. זה קל, חשבתי, מישהי שיש לה כתר על הראש. זו התשובה הראשונה שעלתה בי.

ואז הבנתי, שאצלי להרגיש מלכה, היה קשור תמיד לחופש. לכייף. ולחיבור לקרקע. ולא בהכרח ליוקרה, פינוקים, ופאר.

כלומר, זה כלל, לא את מה שהיה לי על הראש, אלא את מה שהיה לי על הרגליים.

בתור ילדה ונערה, כשהייתי "עולה" על נעלי הפלדיום שלי, זה היה הסימן לכייף שעומד להגיע. פעולה בפרדס. טיול בג'ילבון. או הדובדבן שבקצפת, מחנות הקיץ של הצופים.

הפלדיום ליווי אותי בטיולים "רטובים" במי המג'רסה, הפלדיום צעדו איתי בנחלים במדבר. הפלדיום טיילו איתי הפוכה על חבל, בהליכת זיקית. הייתי מחוברת אליהן והן היו מחוברות אלי. אני אהבתי אותן והן אהבו אותי. בדיוק כמו ברוך והמגפיים.

אני? מלכה?? מיונים למלכת המדבר 2015 - אני ונעלי הפלדיום שלי

ואז, קצת לפני המיונים למלכת המדבר, הבנתי שאני לא מתכוונת להגיע ליום המיונים הזה בסניקרס עירוניות. וגם לא בנעלי הספורט שמשמשות אותי לקרוספיט שהן יקרות וקרובות לליבי, ומסמנות כייף מסוג אחר.

נכנסתי לחנות נעליים. בחנתי נעלי הליכה מגניבות. מיוחדות. נושמות. ואפילו הייתי אומרת נשיות. הן באמת היו נוחות משו-משו, אבל נעלי הפלדיום שעמדו בצד קרצו לי. הן כבר לא מהסוג של 'נעלי דפנה' והן משודרגות ועשויות מבד אורגני, אבל לנעול אותן על הרגל, מחזיר אותי באוטומט 30 שנה אחורה.

אין מנוס, אלו הנעליים שהן הכי אני. וכל חברותי מלכות המדבר לדורותיהן שלחו אותי ליום המיונים עם הציווי 'תהיי את!'.

אז זה מה שעשיתי. הקשבתי לעצמי. הייתי אני.

אני מלכה?? מיונים למלכת המדבר 2015 - נעלי המלכה החדשות

בוקר יום שישי, קמתי מוקדם מדי, אבל עם חיוך. פשוט לקראת יום כייף.

הכניסה ליער בראשית לוותה בתחושה חזקה של מחנה קיץ. אמנם אני כבר לא בת 14. וביער השירותים נקיים. בארוחת הבוקר מוגשים מיזלי וסלט פירות מעולה. הימים ההם… לא עוד.
ובכל זאת הריח החזק של החורשה. המשחק בחבלים. ואני במכנסי חאקי, חולצת טריקו ונעלי הפלדיום שלי, מרגישים לגמרי כייף. לגמרי צעירה. לגמרי מסוגלת.
כשמוסיפים לזה אווירה טובה, מוסיקה מקפיצה, ואת הפוטנציאל למצוא כאן חברות חדשות לחיים, אז אפשר להבין למה החיוך שהבאתי מהבית גם לא נמחק.

מלכה בנעלי פלדיום - שמח וטעים ביער - מיונים למלכת המדבר 2015צילום: יח"צ מלכת המדבר


ביום המיונים הזה היו כמה רגעים בהם הרגשתי מלכה.

כמו להנחות וללוות קרוב-קרוב חברה לצוות עם פחד גבהים, בהליכה על חבל תלוי, בעיניים קשורות.

או לדלג כמו ג'יין על החבל של טרזן, אבל רגע אחד שאספר לכם עליו היה במבחן הנהיגה הקצר.

מסעות מלכת המדבר הם מסעות בהן המלכות מטיילות באזורים אקזוטיים בעולם עם ג'יפים. כל 4 נשים מצוותות לג'יפ דנדש ומגניב במיוחד, ונדרשות לעבור מכשולים שונים ומאתגרים בנהיגת שטח.
אז לפני שמעלים אותנו לג'יפים רוצים לראות שאנחנו זוכרות איך נוהגים ברכב עם הילוכים.
יש בינינו שהרישיון שלהן הוא על רכב אוטומטי. יש בינינו מעטות ללא רישיון כלל. ויש בינינו נשים עם רישיון על גיר רגיל, כמוני, שבעשרות שנות ניהול מלווה אותן רכב מנהלים אוטומטי…

נכנסנו 3 נשים למכונית שכורה קטנה, עם תיבת הילוכים וקלאצ' שראו ימים טובים יותר…
וכל אחת מאיתנו נתבקשה לעשות שני סיבובים במסלול כורכר מעגלי קצר. שמייצר מספיק הזדמנויות להפגין שליטה בסיסית ברכב. סיבוב. מהירות. קצת אבנים. קצת עלייה. באמת בקטנה.

אחרי סיבוב ההקפה הראשון שלי הציבו לי על מכסה המנוע כוס חד פעמית שקופה מלאה במים. וביקשו ממני לסוע כרגיל. כמובן… מבלי להפיל את הכוס.
אחרי הסיבוב הראשון (הכוס במקומה) הצביעה המדריכה על שני קונוסים ירוקים במסלול, וביניהם שישה קונוסים כתומים, ואמרה: "היכנסי שמאלה אחרי הקונוס הירוק, וסעי בסלאלום בין הקונוסים הכתומים, היציאה ליד הקונוס הירוק השני."

מים וקונוסים מבחן נהיגה במיונים של מלכת המדבר 2015shutterstock מימין, ו-shutterstock משמאל

מרחוק נראו לי הקונוסים צפופים וקרובים מאד. מאד. ויש לי שם כוס מים. זוכרים?
לאט לאט, בהילוך שני, עברתי את כל המסלול. והכוס עדיין איתנו.

עכשיו נשאר לי עוד טיפוס קל, סיבוב חד, וחזרה לנקודת ההתחלה.
מנסה גם להגביר מעט את המהירות, וגם לשמור על הכוס שלי.
עוד קצת. והגעתי. כן. הכוס נשארה עומדת עד לרגע האחרון.
"עכשיו תעשי לי טובה" אמרה לי הבוחנת "תורידי את הכוס הזו, כדי שזו שאחריך תוכל לנהוג."
אני עוצרת, ופותחת את הדלת, והיא ממשיכה לעברי בחיוך "אה. היא שלך. זכית בה. את מוזמנת לשתות".

נו? מלכה או לא מלכה??

צפי בסרטון חוויות מיום המיונים

[youtube ioRQCxozPGY nolink]

>> חושבת שאת מלכה? הרשמי ליום המיונים ותצטרפי לקהילת המלכות שלנו. לפרטים לחצי כאן