מליבי שלי אלייך

מכתב שכתבתי לעצמי, בסתיו לפני שש שנים, ומרגיש לי שעכשיו עם בוא השנה החדשה
זה זמן טוב לשחרר אותו לאוויר העולם

שהיום יום נעשה פשוט ועיני פקוחות אל השמיים, אני מתבוננת לתוכי ומרגישה, זרה בין זרים, קרובה בין קרובים, פתוחה עם חברים.

סגורה לאהבה, לקשר חדש, לקרבה אינטימית.

מנסה להבין מה אני באמת מחפשת בקשר, ומדוע אני כל כך מפחדת מאהבה. מצויה בחוסר שקט מצד אחד ומצד שני בשקט נעים עם עצמי, ויש בי ציפייה לאושר.

כל הימים, כל הימים, חולמת אני על כובע קסמים. מבקשת לממש חלום.

לפעמים יש את המקום הזה של לגמרי לבד, שהלב רוצה לפרוץ החוצה אבל מרגיש לי כלוא מבפנים. שהגוף כואב ונחלש ומתעייף ומצד שני נמרץ, מתלהב ומתחדש.

ויש נפילה במצב הרוח, ובכל זאת עדיין הכל עומד יציב.

באיזשהו מקום הייתי רוצה להרגיש איך הדברים מתפרקים, כדי להתחיל לבנות אותם מחדש. יש בי מקום וצורך להיפרד מהקהילה, ולבנות לי חיים משלי. יש בי פחד להתרחק ולפעמים מרגישה שלא טוב לי פה. ומהמקום הזה אני הולכת והופכת לשבלול קטן ופגיע שלא רוצה לצאת, שנוגע בלבבות של אנשים ופוחד לקחת. שנותן עדיין גם שהוא קטן ועייף וצמא לאהבה. שבלול של אור. מהמקום הזה יש לי ההזדמנות לצמוח. לעשות שינוי. לפתוח דלת למקומות אחרים, לא להישאר במקום, לא להיות תקועה בעקשנות הזו עם עצמי, לא לוותר על העצמי שבי ולהטיל ספקות בטוב שבי, כי את זה אף אחד לא יכול לקחת לי ולשנות.

אני לומדת לקבל את עצמי ומעריכה את עצמי ויש בי את כל הכוח והעוצמה שבעולם.

אני כותבת לך מכתב, כי אני יודעת שאת קיימת. אישה פתוחה לעולם, חופשיה ומאושרת.

גדלת קצת, עברו כמה שנים, והפכת לאישה חזקה שמובילה שינויים בחייך.

צמחת להיות אוהבת ונאהבת, לומדת להתמודד עם הפחדים, עם התסכולים, הירידות והעליות. מתגלה לעצמך כל בוקר מחדש. מקשיבה לרחשי לבך, לקצב שהגוף מכתיב. להליכה, לנשימה, לחלומות. מבקשת לך מישהו להתעטף איתו, שיישאר ולא יעזוב.

ומציירת וכותבת וכותבת ומציירת, ממקום של שחרור, של אמת וחופש. להסיר חסימות, דאגות, פחדים, להשתחרר מכאב ומחסור.

לחיות את הצבע, את האהבה לחיים, את השקט והרוגע, את ההקשבה לעצמך.

אני כותבת לך כי אני יודעת שאת קיימת, חיה ונושמת, ובעוד כמה שנים תתגלי אליי יפה ומאמינה בעצמך.

[youtube MqBu-lEPKWg nolink]

 

רונית לביא
רונית לביא. בת ארבעים וחמש רווקה+חתולה. מציירת מנדלות וכותבת. על ההליכה בשבילי החיים וההתמודדות היומיומית עם מאניה ודיפרסיה.