כשהכרנו הקירח ואני היה תחילת דצמבר. בסופו כבר היינו עסוקים עד מעל הראש בהכנות לחתונה.
בתחילת ינואר יצאנו לסופש להתרחק מכל הלחץ. בחרנו בצפת כיעד. הזמנו חדר במלון כלשהו ויצאנו אל האופק.
היה גשום וקפוא (כן, לפני עשרים שנה בינואר היה חורף…) וערפל כיסה את העיר הקסומה צפת.
לפנות ערב כשהתחיל להחשיך הגענו למלון. שהיה נעול… סובבנו כה וכה בשביל למצוא את כניסת הספקים ודרכה להגיע אל דלפק הקבלה השומם. כמה קריאות רמות ומהחדר האחורי הגיח בחור מנומנם שמילמל ברוכים הבאים או משהו דומה.
הוא נתן לנו מפתח לחדר, הבטיח שידליק את הדוד ונתן בידיו של הקירח תנור ספירלה, כי קפוא, כך אמר.
המלון היה שומם. המעלית לקחה אותנו בחריקת כבלים לקומה החמישית. ריק הכל היה ריק.
חשוך והרוח שרקה.
תהיתי מאיזו פינה יגיח ג'ק ניקולסון הצעיר… אבל הוא לא הגיח, ונשארנו כדי לספר וגם כדי שעשרים שנה אחרי נצא באומץ ובמסירות להרפתקה שוב.
מלון לאונרדו בוטיק ברחובות!
http://www.leonardo-hotels.co.il/hotels/לאונרדו+בוטיק+רחובות
המלון משמש אנשי עסקים בכל ימות השבוע אבל בסופי שבוע עומד ריקני וממתין לזוגות שיבואו להתפנק!
אז באנו. מכיוון ורחובות היא לא צפת, סוף יולי אינו ינואר ואנחנו כבר לא זוג צעיר אך בהחלט זוג נטול מרחב פיזי ראוי לקיום שיחה מינימלית שאינה כוללת השתתפות ערה של אחד עד ארבעה ילדים (ביום טוב).
ארזנו תיק קטן. נסענו כחצי שעה והגענו. כאישה בעלת דמיון חשבתי שמלון בוטיק ברחובות בוודאי יהיה ממוקם בינות לפרדסים ומבנים עתיקים, שדות פרגים מזה וחמניות משם, אבל זהו שלא. הוא ממוקם מעל מרכז מסחרי ומסביבו בניני משרדים מפה ומשם.
את פנינו קיבלו בלובי שהריח מעולה (!) אנשים חייכנים שהציעו אספרסו ריחני, וחייכו עוד קצת. פונקנו בחדר רחב ידיים ומעוצב מעולה (!) באמת, העיצוב הכי חכם שנתקלתי בו לחלל שכזה.
מצעי כותנה לבנים, שפע מגבות ומכתב אישי חתום על ידי המנכ"ל (אותו פגשנו רגע קודם, מחייך, במעלית).
נוף אין. אבל לא נורא. גם בריכה אין (ניתן להשתמש בבריכה של מכון ויצמן הסמוך, מרחק קצרצר ברכב או כמה דקות הליכה) אבל גם לא נורא.
המתכרנו לשקט שאיפשר החדר הסגור. לאופציה להתקלח בנחת לקרוא לשוחח ועוד משהו גם.
ארוחת הערב מוגשת בחלל שמשמש במהלך השבוע מסעדה עמוסה ומבוקשת, מסעדת "אי זוגי". חלל קטן ואינימי, אך צפוף מעט. גם שם קיבלו את פנינו פנים מחייכות, מנכ"ל המלון בחולצה לבנה שסעד עם משפחתו גברת חביבה וחייכנית שהייתה בכל מקום כל סופ השבוע ואייל מנהל המזון והמשקאות של המלון.
בניגוד למקובל במלונות היה מגוון נעים ולא מוגזם של אוכל שהוצג בכלים קטנים ולא עצומים (אמרנו מלון בוטיק לא?).
http://www.leonardo-hotels.co.il/pages/מלונות+לאונרדו+בוטיק
אני חייבת להגיד שהאוכל היה טעים אבל לא מפיל מהרגליים… והקינוחים, כשרים-קנויים… הייתי שמחה לגלות עולם של קינוחים יצירתיים יותר.
בחדר האוכל נחשפנו לעובדה שהמלון ממש לא ריק בסופש, להיפך הוא עמוס משפחות עם ילדים קטנים. אז נמלטנו חזרה לשקט המעוצב של חדר המותרות שלנו.
בדיוק בזמן בשביל לגלות שמשדרים סרט מתקתק בכיבובו של מורגן פרימן. כך שקענו בשינה מתוקה מתוקה מתוקה עד עשר וחצי בבקר!!!
הקצנו בבהלה לגלות שפיספסנו את חדוות ארוחת הבקר… אך נזכרנו שבקומה העשירית פתוח כל העת טרקלין העסקים שם מוגשים דברים וקפה, שמנו פעמינו לשם, לגלות שגם כל המשפחות על טפם שמו פעמיהם לשם… לא נורא. ישנו עד עשר וחצי, היינו סבלניים לזמן מה. אייל שפגש אותנו ושמע שפיספסנו את ארוחת הבקר דאג שישלחו לנו צלחת שאריות מהודרת!
גם שם, בין העומס לפינוי ספלים וצלחות חייכו אנשי הצוות והסבירו פנים. והסבירו, שהיום עמוס במיוחד כי יש "שבת חתן" ובדרך כלל לא מתירים כניסת ילדים לטרקלין. האינפורמציה הזו לא הניחה את דעתה של גברת זעופה מנופחת תסרוקת והיא המשיכה לזעוף כלפי החוגגים הקולניים בהחלט.
נמלטנו שוב. לקיים שיחה שהייתה צריכה להתקיים מזמן. ארוכה וכבדה, בין מצעי כותנה לבנים מאחורי וילונות מוגפים בחדר שקט ומעוצב מאד.
עזבנו בדיוק בזמן לנגב חומוס ברמלה ולאסוף את הקטנה קודחת מחום, הקופצני העגום המשופם שהיה אצל חבר זמן ארוך מדי והבכורה שנאלצה לנקות תוצרת לא סימפטית של חתול בכוחות עצמה… בקיצור: החיים.
לסיכום, במחיר מצוין (699 שח) מציעים במרכז הארץ מחבוא איכותי ושקט, מפלט לזוגות יגעים. שירות מעולה וחייכני, באמת שירות מהטובים שנתקלנו בהם במחוזותינו!
לכו על זה.