בן יפה שלי,
הגעת בדיוק לגיל בו אתה מתחיל את הפרק החדש והעיקרי המפריד בין חיים בוגרים ובין חיים חסרי דאגות ומלאי חיים אהבה ורצונות כנער.
ילד שלי, תמיד תהייה הילד הקטן והאהוב. אותו אחד שאני מבקשת לעטוף בהרבה מאוד צמר גפן כדי שלא תיפגע נפשך או יפגע גופך.
ילד שלי, אתה עומד כרגע בפני בחירה לא פשוטה כאשר מכל הצדדים עומדים מיני דעות ואנשים שמספרים סיפורי גבורה על קרבות בהם נטלו חלק. חלק מהסיפורים הינם מיתוסים עליהם הצליחו לבנות אגדות גדולות, ואילו אתה ילד שלי, אני רק מבקשת ממך לבחור בדרך הטובה בה אתה תוכל להרגיש נעים ונוח, מוגן וחמים מהמקומות הקרים ההם שאין מידע ממשי גביהם.
ילד שלי, אבא שירתת 6 שנים רצופות במלחמת לבנון הראשונה המראות, הקולות והריחות לא עזבו אותו ולא יעזבו אותו. אבא כבר עשה מעל ומעבר גם בשבילך, ילד שלי.
ילד שלי, גם אם תלך ותבחר בתפקיד קטן ונחמד הדבר לא יעיד על החינוך שקיבלת בבית ועל כך שהבית בו גדלת אינו ציוני מספיק כמו בתים אחרים.
ילד שלי, אם תבחר בדרך אחרת מזו שקיוויתי אני רוצה לספר לך שכשיחקקו את שימך על גוש השיש הקר המשמש ככרית לראשך הקטן ועל לוחות נחושת, ברזל או אפילו זהב. שום לוח שכזה לא יצליח לנחם אותי. שם חקוק אינו תחליף למגע חם ואוהב.
ילד שלי, גם אם יפגע גופך הרך לא תהייה לי נחמה. עדיין אני מעדיפה אותך בריא שלם עם כל האיברים.
ילד קטן שלי, לא ממש רוצה שבגיל 18 תתעסק בכתיבת מכתבי פרידה המשמשים צוואה.
ילד שלי, הורים לא אמורים לקבור את ילדם !
ילד שלי, אתה שאין לי בבקשה אל תהייה גיבור. גיבורים יש רק בסרטים ובאגדות ושם תמיד הם לא נפגעים ווזורים הבייתה לאבא ואמא.
כן ילד שלי, מעדיפה ילד חי עם תפקיד קטן, זה לא יהפוך אותך ואותנו לפחות ציוניים מהאחרים ולפחות טובים מהאחרים.
ילד שלי, אם בכל זאת החלטת ללכת בדרך אותה בחרת רק תבטיח לי שלפני שאתה שומר על כולם שמור על עצמך ואל תהייה גבור גדול.
אוהבת.
אימא