מכתב לאונקולוגית שלי – באהבה רבה

לכל מטפל באשר הוא – יש גם רופאים אחרים וגם מטופלים אחרים – חשוב לזכור את זה….

בחורה עם מחשב נייד

לרופאה  היקרה לי מכל-  האשה והאונקולוגית שלי


אומרים שרפואה היא מקצוע מסובך ועוד יותר מסובך הוא למצוא בני אדם שבחרו ברפואה כמקצוע. לאורך התקופה  שבה אני מתמודדת, אני פוגשת את המימסד הרפואי על כל גווניו, טיפוליו והאנשים המאיישים אותו.  – את האשה האשה היחידה שאני מכירה שהשכילה  תמיד לשלב את הידע המקצועי באנושיות שאין לה גבול.

את זו שזוכרת שמאחורי  כל חולה מצוי אדם שבחיי היום יום מנסה לנהל איכשהו עם המון מאמץ סוג מסויים ומתפשר של שגרת חיים והעובדה שפחדתי והתכווצתי מעוד טיפול אחד בשבוע הבא ו…עוד אחד…טמונים באופטימיות שאת ממשיכה להעניק לי.  העובדה שאני כאן –  אין זה אומר שאיבדתי מהשכלתי והבנתי את מהות המחלה והטיפולים. את האשה שזכרת להתייחס למטופלים שלך גם מעבר לשעות העבודה ודרשת  בשלומם וחיממת את ליבם.

את   האשה שזוכרת כי א נ י חולה בסרטן – אני  זו  לא "המחלה" שלי. אני לא סרטן אלא אורלי לפני  כל דבר אחר .

לפעמים אני רוצה רק מילה רכה מגע מלטף או אפילו חיבוק שאומר אל תפחדי, אני נמצאת כאן בשבילך תמיד, אעזור לך ככל שאוכל. אני רוצה שתדעי שגם אם שאלותיי נשמעות טיפשיות ואת שומעת אותן היום בפעם המי יודע כמה עבורך אני עוד  מטופלת ששאלה זאת עומדת לפני ואני זקוקה לתשובה והיא מאד משמעותית עבורי ואת שם עבורי.


אני יודעת ומרגישה שאת סומכת עלי, רואה בי שותפה להתמודדות במחלה ובקושי, אני מוקירה לך  תודה ענקית על שאיפשרת לי ערוץ תקשורת פתוח אלייך. אינני מכירה חולים רבים שמתקשרים  לרופאים שלהם שלא לצורך.אני מבטיחה לך שלא אעשה זאת ללא צורך אמיתי. ברגע שרק אפשר אני מנסה לשכוח את קיומה של המחלה, הניתוחים  בחיי ומתרחקת מרחק רב ממה שמסמל חולי ובתי חולים  עבורי. אני מבטיחה שלא לנצל את טוב ליבך , פתיחותך, חברותך, ויחסייך המיוחדים איתי ולהתקשר אלייך ולצוות המקצועי רק אם הסיטואציה תדרוש זאת. סמכי עלי !!
אני מודעת לכך שאת זקוקה למרחב הבטחון ממני וממחלתי , אבל יחד עם זאת סמכי עלי שאם חלילה תוצאות של בדיקות לא תראנה לי או אבהל מהן אני יודעת שאמצא אצלך אוזן קשבת.

ישבתי  מולך כשכולך קשובה ומתעניינת ובודקת כל פרט בעוד אחד מהטיפולים האחרונים עד אתמול וזכרת לומר לי שאני ממש בסדר וככה תמשיכי ותנצחי , לפעמים אני אולי נראיתי לך מחייכת ולוקחת את הדברים מאד ב"איזי", אבל , האמיני לי רופאה יקרה שלי, הדמעות היו בפנים, ואני חייכתי  כאילו לא קרה כלום, מה שמראה שני שחקנית מצויינת. אני לא אתן לכאב ולחולי לשבור אותי, וכל זמן שאת  בסביבה אני אחייך כי את מעניקה לי את תעצומות הנפש להלחם בכאב ובסאגה של  "לובסטר – קלאב "שנראה כאילו אין לה סוף- אבל שתינו יודעות, כי אני מקווה שאני אנצח באחריתו של יום, ואני אעשה זאת  הרבה בעזרתך ובזכותך!!!!

רופאה יקרה שלי לעולם את תהיי דמות מיוחדת בחיי, וחלק דומיננטי בתהליך ההחלמה שלי, שאני עדיין אופטימית שהוא יגיע.  את עוד תראי אני  מקווה שאהייה בריאה, וחלק ענק מהבריאות שלי יזקף לזכותך.
תודה לך רופאה ואישה מדהימה – את לעולם לא מפסיקה להיות הדמות שעוטפת, מלטפת, מקשיבה וכמובן מקצועית ודואגת גם שהצוות שמטפל בי ייזכור תמיד שאני האדם שחולה ולא המחלה היא אני….
לא סתם בחרתי בך כרופאה ואדם…אשה טובה מאד באמצע הדרך.