מכות מצרים בראי הפסיכולוגיה והקבלה/ ד"ר מיכל שחר

בחורה עם מחשב נייד

מכות מצרים בראי הפסיכולוגיה והקבלה/ ד"ר מיכל שחר

מבוסס על המודל של : יוסף יצחק יעקבסון בית חב"ד

עשר המכות המפורסמות המתועדות בתורה אין לראותן רק כסדרת אירועים על טבעיים שהחריבו את ממלכת מצרים לפני 3300 שנה . יש לראות את הסיפור כחלק מחוויה פסיכולוגית ולנסות ליישם את סיפור עשר המכות על מצבים המתרחשים בליבו של כל אדם גם המאה ה-21 . מטרתו של מאמר זה הינה לעשות את החיבור בין המכה הפיסית שמתוארת בהגדה ולחבר אותה למכה פסיכולוגית אותה חווה כל אדם .מטרתנו היא להמנע מאותן מכות אשר מבקשות לשבור את רוחנו ולמנוע מאיתנו להגיע אל יעודנו ומהותנו .

שם הספירה    

כתר

חכמה

בינה

חסד

גבורה

תפארת

נצח

הוד

יסוד

מלכות

משמעות השם

על-מודע

תפיסה

אינטיליגנציה

אהבה

דחייה

חמלה

אמביציה

כניעות

יצירת קשר לאחרים

בטחון

מכות מצרים

מכת בכורות

חושך

ארבה

ברד

שחין

דבר

ערוב

כינים

צפרדע

דם

אנטומיה של הנפש

 

 

 

תורת הקבלה מלמדת שכל נשמה אנושית מורכבת מעשר נקודות אנרגיה, הידועות ומופיעות בקבלה בשם "עשר הספירות "

לכל אחד מאתנו ניתנה בחירה בחיים. אנו יכולים לזכך ולתקן את עשר התכונות הללו כדי שהן יביעו את אורנו הפנימי הרוחני, או שאנו יכולים להשחית ולהרוס את אותן תכונות עצמן על ידי שימוש בהן בדרכים לא בריאות ולא מוסריות..

בחיינו האישיים, מצרים משקפת מצב של חוסר תפקוד פסיכולוגי, שבו תכונה אחת או כמה תכונות של הנשמה נעשות מעוותות ולא מתפקדות כראוי, ובכך מעכבות את יכולתו של האדם להגשים את עצמו בצורה אמיתית.

 השם "מצרים" פירושו – בשינוי ניקוד קל – גם "מיצרים" או "מכשולים".

 כשאנו לא מצליחים לעמוד בפני היצרים שלנו, אזי תכונותינו המסולפות יכולות כמו עשר המכות לסלף את מהותנו  ואת תפקידנו בעולם:

-דם –בטחון עצמי הרסני: מלכות 1

 המכה הראשונה, שבה נהר הנילוס הפך לדם, היוותה סמל פיזי לבטחון ההרסני שהפך למאפיין את מצרים – מצרים הגיאוגרפית והפסיכולוגית כאחד.

במקום בטחון קונסטרוקטיבי הבונה את האופי הרוחני של האדם ומטפח רגישות לאחרים, הבטחון "המצרי" מוליד שתלטנות וניצול כלפי אנשים אחרים.

 כאשר תפיסת הבטחון של האדם נעשית מושחתת ומסולפת באמת, היא יכולה להוביל את אותו אדם לייצר נהרות של דם, כפי שעשו אמנם בני העם המצרי.

נהר הנילוס היה התגלמות מקור הבטחון העצמי והבטחון הלאומי של מצרים.

כיוון שבמצרים יורדים גשמים מועטים בלבד, החקלאות של מדינה זו ומקורות המזון שלה תלויים לחלוטין בנהר הנילוס, ולכן המצרים העתיקים למעשה בגדו למעשה בתפקידם המוסרי והעונש בא לידי ביטוי במקום הבטוח בנהר הנילוס.

 הפך את מי הנילוס שהפכו לדם, שיקפו את מצבה המעוות של אומה ההופכת את הבטחון שלה לדם, בהשתמשה בעמדת כוח ועוצמה, כדי לשחוט ולטבוח אינספור בני אדם חפים מפשע.

כך גם אדם שמשתמש בבטחון העצמי שלו  כדי להשפיל ,לפגוע ולהרוס אנשים אחרים ייקבל את ה"מכה" שלו באותו איזור בטוח שלו .

דם –ספירת המלכות כח ההבעה "חיים ומוות ביד הלשון" כשהדם עולה לראש אנו לא שמים לב מה אומרים ועלולים לפגוע בזולת .

 

2-צפרדע –אינטימיות קרה:יסוד חיבור למימדהבסיסי של התקשרות

 המכה השנייה, שבה נחילי צפרדעים שרצו בכל רחבי מצרים, מסמלת את האינטימיות הקרה וחסרת הרגש המאפיינת אדם שחי במצרים הפסיכולוגית.

הצפרדעים הן יצורים אמפיביים בעלי דם קר והן מתרבות באקלים קר. הצפרדעים הנקבות לרוב מטילות את ביציהן בתוך מים שבהם הן בוקעות והופכות לראשנים.

 גם צפרדעים החיות על היבשה מטילות את ביציהן בחורים קרים ולחים.

לכן, ובשל העובדה שביצים המוטלות בדרך זו לא מקבלות כל הגנה הורית, הפכו הצפרדעים ליצורים המשקפים, בתורת הקבלה, מצב רגשי של חוסר אכפתיות, ריחוק וקור. מצב זה גוזל מן האדם את יכולתו לחוות אינטימיות רגשית אמיתית.

 עם אדם אחר כלשהו – בעל/ אישה, ילד או ידיד/ה. ""האישיות הצפרדעית" מאפיינת אדם שכאשר שואלים אותו, "מה יותר גרוע, אדם שלא יודע או אחד שלא איכפת לו?", הוא משיב, "אני לא יודע וגם לא איכפת לי.אדם אדיש,קר שלא מוכן לחוות את האינטימיות עם האנשים הסובבים לו בעולם הופך לאישיות קרה ומנוכרת ולא חווה את המימד האמיתי של העולם .

3-כינים –כניעות לא בריאה :הוד הודאה במגבלות

 המכה השלישית, שבה אבק מצרים הפך לכינים, שיקף את הסימפטומים של

תכונת הכניעות . תכונה זו כמו כל תכונה יכולה להיות יצרנית או הרסנית .

כניעות לא בריאה מביאה את האדם להישאר באותו מקום כל ימי חייו ולא להתקדם.

 היכולת לוותר על האגו לטובת אמת גבוהה יותר היא הבסיס לכל צמיחה רוחנית, כמו גם היכולת להתוודות על שגיאה או טעות שביצענו.

 כניעות "מצרית" הרסנית היא ענווה המוחצת ומדכאת את רוחו של האדם ומקהה את חדוות החיים שלו.

בסוג זה של כניעות, שבו אדם חושב את עצמו ליצור חסר-ערך שאין לו כל חשיבות ומשמעות בעולם, הרי תפיסת העצמיות כאבק חסר תועלת מתפתחת לכינים אשר מורידות את המורל ומשפילות את חיי האדם.

 כמו האבק-שהפך-לכינים במצרים, הרי סוג כניעות זה מוצץ את דמו של האדם ומקפח אותו מחיוניותו ומזרימת האנרגיה שלו.לכן על האדם להזהר מכל משמר לא לרומם את האגן גבוה מדי ויחד עם זאת לא להגיע למצב בו הכניעות תופסת מקום משמעותי בחיי האדם –מקום שמקבע אותו מתזוזה ומיכולת להתרומם מעלה ביעדי חייו .

4- ערוב –אמביציה פראית  :ספירת נצח רגל ימין כיבוש המציאות

 המכה הרביעית, שבה להקת חיות טרף התקיפה את מצרים, מהווה סמל פיזי של אמביציה לא-בריאה.

אמביציה היא אחת המתנות הגדולות בחיים ,היא המניעה אדם להגיע לגדולות ולהשפיע השפעה של ממש בעולם שלנו  .

 יחד עם זאת אמביציה לא מרוסנת יכולה להפוך את האדם ל"חיית טרף" ולטרוף אנשים אשר לפי תפיסתנו מהווים מכשול להגשמת מטרותינו .

5- דבר – חמלה ערמומית:תפארת מרכז הגוף רחם –רחמים  

המכה החמישית, שבה מגיפה משמידה את הבקר של המצרים, שימשה כהתגלמות הפיזית של תכונת החמלה הערמומית, אשר כמו מגיפה, מזיקה לבני-אדם בהשקט  ובלי להתבלט במיוחד.

הקבלה מלמדת כי החמלה – יש בה יותר עוצמה והיא מאריכת ימים יותר מן האהבה. האהבה לרוב מתעלמת מפגמיו של האדם האהוב;

לכן, כאשר פגמים וחולשות כן באים לביטוי, הם עשויים להחליש את האהבה, אם לא להרסה כליל.

 החמלה, מאידך גיסא, לוקחת בחשבון את כל הפגמים של האדם הזקוק לחמלה, ומושיטה לב ויד לעזרה, ללא קשר לפגמים הללו.

זוהי חמלה קדושה – היכולת של נשמה לחוות את הכאב ואת הצרכים של בני-אנוש זולתה.

חמלה "מצרית" היא ערמומית, פיקחית ומוליכת שולל.

חמלה מעודנת ומפתה זו משמשת על מנת לנצל את חולשותיהם של אחרים למטרות אנוכיות ולכליות הרסניות.

כאשר אדם משתמש בחמלה באופן כזה, מביא הדבר לנזק לאדם באופן השקט והפטלי המאפיין מגיפות.יש להבין שאדם המשתמש בחמלה לניצול חולשות אחרים משמעותה היא מכה המשמידה את הפיסיות והנפש בדומה למגפת הדבר.

שחין –דחייה ברוטלית :גבורה –היכולת לדחות מעלינו את המיותר בדרך יפה -6

 המכה השישית, שבה גחלים לוחשות מכבשן לוהט הושלכו על האדמה והפכו למורסות על עורם של בני העם המצרי.

מכה זו הייתה הסמל הפיזי לדחייה אכזרית.

 בתורת הקבלה, האש מגלמת את רגש הדחייה, אי יכולתה של הנשמה לסרב לדבר או לאדם כלשהם.

כמו האש, מעשה או מילת דחייה עשויים לחרוך או אף להרוס כליל את האדם הדחוי.

 חיבור נוסף שבין אש לדחייה מצוי בעובדה שהאש שולחת להבותיה אל-על, נעה הרחק מן האדמה. גם הדחייה מהווה כניסה פנימה ולמעלה לתוך העולם הפרטי של האדם, שכן היא מרחיקה את האדם מן האנשים והמאורעות המצויים ומתרחשים בסביבתו.
אולם,   לחבק  נשמה בריאה זקוקה לדעת כיצד לדחות, בדיוק כפי שעליה לדעת כיצד. תכופות נקרא האדם לסרב לדחף הרסני, לנתק מערכת יחסים לא בריאה, לומר "לא" לילד מפונק או להצעה עסקית לא מוסרית.

במקרים כאלה, מדובר באש בריאה . אש שהורסת את השלילי כדי לבנות את החיובי . 

זו  עם זאת, כאשר יכולתנו הפנימית לדחייה הופכת לשנאה, למרירות ולאכזריות, אזי גחלי נשמתנו הופכות לכוח הרסני. כמו מורסות מכאיבות, הן מזהמות את חיינו ואת חיי האנשים שסביבנו .

7– ברד- אהבה קפואה:חסד יד ימין מתן באהבה

 המכה השביעית, שבה ירד על מצרים ברד כבד שהרס את יבוליהם, היה סמל לאהבה אנוכית.

אם האש מסמלת דחייה, הרי המים, היורדים בטבעיות ממישור גבוה למישור נמוך יותר, מגלמים את איכויות הנדיבות וטוב הלב.

בתורת הקבלה, זרימת האהבה מושווית לזרימת המים, המשקים ומזינים את הנשמה האנושית בחיוניותם המרעננת. ברם, אדם המוצא עצמו בכבלי שעבוד "מצרי", מכיר רק  אהבה קפואה – אהבה המבוססת לגמרי על מניעים אנוכיים ועל שיקולים המרוכזים בעצמי ולא באדם אחר .

אדם שמרוכז בעצמו מעביר אהבה קפואה ,לקויה כמו ברד שפוגעת בעוצמה באחר.

פרשת "וארא" ופרשת "בוא": מן הלב אל השכל
אין זה צירוף מקרים שעשר המכות מתועדות בשני חלקים שונים של התנ"ך – שבע הראשונות בפרשת וארא (שמות ז, יט – שמות ט, לה), ושלוש האחרונות – בפרשת בוא (שמות י, א – שמות יב, לג). שבע המכות הראשונות – דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין, ברד – שיקפו את הסילוף המצרי של שבעת הרגשות: ביטחון, יצירת קשר אנושי, כניעות, אמביציה, חמלה, דחייה ואהבה.

 

שלוש המכות האחרונות – ארבה, חושך ומכת בכורות – ייצגו את השחיתות החמורה עוד יותר של היכולות השכליות ואת הממד העל-מודע שבנשמה. כאשר

המצרית.

רגשותיו של האדם והאינסטינקטים שלו לקויים, אזי השכל השפוי והאובייקטיבי מעניק תקווה לריפוי, אך כאשר שכלו של האדם מתחיל לשטות בו, אזי השביל להחלמה ולשיקום הופך לאתגר הרבה יותר גדול.

8- ארבה אינטליגנציה מסולפת : בינה מוח שמאל חשיבה שמצליחה לכרות מעליה את יסודות המוסר והמצפון

המכה השמינית, שבה ארבה שפלש למצרים לא הותיר אף גבעול ירוק בכל רחבי הארץ, 

היכולת לבחינה, שאלה ומחקר שכלי, הייתה נשארת המתנה היקרה והייחודית ביותר של המין האנושי; היא מרשה לנו לחקור את היקום, לשפר את חיינו ולגלות את ייעודה המוסרי הגבוה של משפחת האדם.

אולם אותו כוח עצמו עלול לשמש ככלי למציאת צידוק רציונלי לכל מעשה רע המתבצע תחת פני השמש וכדי להצדיק כל סגנון חיים או הרגל הרסניים .

שימש כסמל לתוצאות ההרסניות של שכל מושחת

כמו להקת הארבה שזללה את כל הצמחים במצרים והשאירה מאחוריה אדמה עירומה, כך השכל המושחת מסוגל לעקור מן השורש כל מבנה מוסרי קיים וכל יסוד מקודש ומבוסס, ולהשאיר מאחוריו חברה שוממת נעדרת כל ערכים רוחניים או עקרונות מוחלטים. זוהי הטרגדיה של השכלתנות מן הסוג "המצרי", שבה אדם נעשה כל כך פתוח לרעיונות חדשים שמוחו נשפך החוצה.

-חושך –שכל נעול : חכמה מוח ימין אינטואיטיבי  9

 המכה התשיעית, שבה חשכה מוחלטת ירדה על ארץ מצרים, שיקפה את חוסר יכולתה של הנשמה ה"מצרית" המוגבלת להגשים את מלוא יכולת התפיסה שלה.

.
כוח התפיסה הוא היכולת של השכל להגות רעיונות חדשים ומקוריים שלא היו נגישים קודם לכן.

 כיצד? בכך שהשכל תופס את גבולותיו ומגבלותיו, מעכב בעד פעילותו של האגו השכלי שלו ונפתח לאור שבא ממעל – שאז האמת שהייתה בלתי נגישה קודם לכן, יכולה לעלות ולהאיר את המרחב הריק החדש שנוצר בתודעת האדם. כאשר אדם הוא יהיר וגאוותן, הוא מונע משכלו את היכולת לחוות הארה. הוא מכריח את עצמו להישאר בחשכה ונשאר מוגבל לנצח להשקפתו הצרה על החיים

10 –מכת בכורות –מוות הזהות :כתר איבוד היעוד והזהות

מכה העשירית והאחרונה ,שבמהלכה מתו כל בכורי מצרים ,היתה המכה הקשה מכולן .

ההתעללות המצרית בנשמה לא השפיעה רק על יכולותיה המודעות, אלא עיוותה והרסה גם את כוחותיה העל-מודעים.

.
בתורת הקבלה, האדם הנולד כבכור במשפחה מסמל את האינסטינקטים ואת המניעים הראשוניים של הנשמה, השוכנים מתחת לעצמיות המודעת.

קשה יותר לפגוע במימד זה של האישיות, משום שהוא נסתר ולא-נגיש, אך סגנון חיים של התמכרות והתעללות יביאו לבסוף למותו של הבן הבכור, או למותו של היסוד העל-מודע של נשמת האדם.

 זה היה ה"כדור" האחרון ששם קץ למעגל השטני של ההתמכרות וההתעללות במצרים.

מכת בכורות  בעצם משמעותה בראי הפסיכולוגיה איבוד הזהות שלי . אדם שהולך פתי אחר התמכרויות ומאבד את זהותו המוסרית אין ראוי הוא להמשיך את חייו.

 בני העם היהודי שוחררו לחופשי והיו בדרכם לקבל את עשר הדיברות לאחר שחרורו של העל-מודע .

עשרת המכות משקפות את סילופן של עשרת הספירות הן כישורי הנשמה .כך עשרת הדיברות מייצגות את שביל הריפוי הרוחני שקיים בכל אחד מהכישורים .רק לאחר חיסול העיוותי הנשמה במכות מצרים יכול עם ישראל לקבל את עשרת הדיברות שהם הכוון המוסרי של האומה . 

אז איך מתנהג בן חורין? הרב איל ורד מנסה, בקטע קצר שכתב, לתרגם את המונח הגדול "חירות" אל חיי היומיום שלנו:

חירות – זה להכיר את הכפתור העגול האדום הקטן שמכבה דברים וגם להשתמש בו מדי פעם.
חירות – זה לקחת רק מה שצריך ונכון בבופה ענק בחתונה, שמציע אוכל לעדר פילים ולא לבני אדם רגילים.
חירות – זו היכולת לא לשמוע ולא לקרוא לשון הרע, למרות שכולם מדברים על כך וזה מבעבע בכל האתרים.
חירות – זו היכולת לומר למעסיק שלך שיש לך גם אישה וילדים, ולכן אתה לא יכול לעבוד בלי שעון, לצאת כשהילדים ישנים ולחזור כשהם ישנים, כי יש לך עוד דברים בחיים.
ולפני המעסיק – צריך לומר את זה לעצמך.
חירות – זה לדעת לחיות מהכסף שיש ולא מהכסף שאין (להימנע ממינוס, בשפה פשוטה).
חירות – זו היכולת לשתוק. לא להגיב על כל דבר. לבלום פה בשעת מריבה.
חירות – זו היכולת להתאמץ כדי למצוא נקודה טובה גם במקום שאיש לא רואה. וגם לומר אותה, בהדגשה.
חירות – זה לא לצפור בזעם לנהג שהתמהמה שנייה מיותרת ברמזור, אלא לאותת לו בעדינות עם האורות.
חירות – זה להביט בעין טובה על המציאות ולא ליפול לבור הנרגנות והתלונות, אלא לשמוח ולהודות – ולתקן.
רבי יהודה הלוי כתב: "עבדי הזמן עבדי עבדים הם, עבד ה' הוא לבדו חופשי". חירות אינה פסל, פסל החירות, אלא מהות. היא המיצוי של האישיות הפרטית והלאומית שלנו. חג חירות שמח

ד"ר מיכל שחר
חוקרת ומפתחת מודל מצפ"ן האושר על פיו נכתב הספר-מצפ"ן האושר בהוצאת סטימצקי.