מכונה ושמה הישרדות

הפעם בלי מתכון. פוסט שמתעד את חוויית ההישרדות שלי מהיום בבוקר.

בחורה עם מחשב נייד

הבוקר חוויתי את התופת.
נסעתי לפגישה בתל אביב.
בעודי נוסעת באיילון, לפתע אזעקה.
המכונה האוטומטית שבי נכנסה לפעולה והתחלתי לפעול לפי הנחיות פיקוד העורף:
לרדת מהאוטו.
לא לשכוח את התיק ולהוציא את הטלפון מהדיבורית.
לנעול את הרכב (הבוקר קראתי שגנבו למישהו את הרכב בזמן אזעקה…בושה).
לרוץ לתפוס מחסה (מעקה בטון בשולי הכביש נראה לי הדבר הכי בטוח שיש כאן).
לשכב עם הראש בין הידיים, למרות הבוץ (למה באתי עם בגד בהיר???)
לא יכולתי שלא הביט לשמים. וואו הנה השובל של כיפת הברזל.
לצלם שיהיה לדורות הבאים.
לשמוע את הבום (שמעתי 2 בומים. היו 2 שיגורים).
לחזור לאוטו ולהמשיך לנסוע לפגישה.

אני זוכרת שכשחזרתי לאוטו אמרתי:
איזו שיגרה מטורפת!!!

יצר ההישרדות השתלט עלי ברגע שהייתי זקוקה לו. בלי תחושה של פחד. בלי תחושות בכלל. הכל כמו באוטומט. פעולות מחושבות, רובוטיות. יצר ההישרדות נותן המון כוח. האדרנלין בשמיים.

עכשיו שעה אחרי, אני מרגישה כאבי שרירים ומתח בכל הגוף.
מדברת, מספרת, מראה את התמונה שצילמתי. כוס קפה, דיאט קולה… זה מה שעוזר לי.
יאללה חוזרת לשיגרה.
רבוטה, עבודה….

אורלי כהן - חיים וטעים
אוהבת את החיים הטובים והטעימים: לבשל, לאפות, לצלם, לטעום, לטייל, לבלות, ליצור, לעצב, לשתף, לכתוב ולספר. יחד עם זאת, בריאות הגוף, הנפש והנשמה חשובים לי ואני משתדלת לשלב ביניהם. חיים וטעים זה המוטו שלי.