מכבסת, תולה, מכבסת, תולה,,,,,

פרסומת של אבקת כביסה בטלוויזיה הזכירה לי חוויה מהעבר

"אל תשכחי שמחר צריך לעשות כביסה" –  משפט זה היה סוגר את יומה של אמא שלי, בכול יום רביעי בערב.

"אני זוכרת" – הייתי מרגיעה אותה לפני לכתי לישון.

LOUNDRY

איך יכולתי לשכוח ? החל מגיל חמש עשרה, הכביסה הייתה חלק מעבודות הבית שנפלו בחלקי. מכונת כביסה לא הייתה לנו. כל יום חמישי בבוקר קמתי מוקדם, מלאתי את האמבטיה במים, הוספתי אבקת כביסה והכנסתי את כל הבגדים המועמדים לכביסה.

מין הכנה לבאות, שיתרגלו לרעיון, כי בעוד מספר שעות, בשובי מבית הספר, בלי רחמים אתחיל לכבס אותם.

מיד עם כניסתי הביתה ואחרי סיום ארוחת הצהריים מיהרתי להתחיל. לא כי הייתי מאוד חרוצה, אלא, מתוך ידיעה שרק עם סיום הפרויקט יורשה לי לצאת מהבית ולהצטרף לחברי.

חדר האמבטיה של ילדותי היה פצפון, כלל אמבטיה, אסלה וכיור ובניהם מקום צר בו לא היה מקום ליותר מאדם אחד כך שאת כל פעולות הכביסה עשיתי תוך כדי עמידה במקום וסיבוב קטן של הגוף מהאמבטיה לגיגית אותה הנחתי על האסלה ומשם לכיור וחוזר חלילה.

אז הפשלתי שרוולים, רוקנתי את האמבטיה ממיי הסבון, את הבגדים סחטתי והעברתי לגיגית וממנה לכיור, שם עברו אחד אחד כביסה ידנית מושקעת. השלב הבא היה להעביר הכול לאמבטיה, בה שטפתי מהם את הסבון, תוך כדי החלפת המים מספר פעמים עד שהיו נקיים ללא רבב. סחיטה אחרונה ושוב לגיגית אותה סחבתי מהקומה השנייה עד לחצר למתקן התלייה המשותף לכל השכנים.

תליית הכבסים הייתה מעשה מחושב ומהונדס בפני עצמו. הכול צריך להיות ישר ומתוח, תחתונים גרביים חזיות וגופיות בשורה הראשונה צמוד לקיר, באמצע חולצות וחצאיות, ומלפנים מגבות ומצעים כדי להסתיר את כל האינטימיות העלולה להתגלות מבגדים שכובסו ונתלו בלית ברירה, במקום צבורי.

בדרך חזרה הביתה תמיד מיהרתי בדילוגים עליזים. זה היה השלב בו הייתי במרחק נגיעה מלהצטרף לחברים.

אהבתי לכבס, אהבתי את מגע המים ואת ריח הניקיון של האבקה ויותר מכול אהבתי את הרגע בו סיימתי את תפקיד הכובסת.

לאחרונה ראיתי פרסומת לאבקת כביסה בה מנסים לתאר קושי רב וחסרונות בשימוש באבקה אחת לעומת יתרונות האבקה השנייה כשהכביסה עצמה נעשית בשני המקרים במכונה.

הצחקתם אותי!! זה קשה זה ? נראה אתכם עושים את מה שאני עשיתי.

שבועות ספורים לאחר לידת בני הבכור, נפרדתי מהסיר הענק בו הרתחתי חיתולים, נפרדתי מהכביסה ביד כי רכשנו מכונת כביסה, ברבות השנים גם מייבש והיום אני יכולה רק לספר סיפורים על כי "פעם……….. הייתי מכבסת, תולה, מכבסת, תולה".

יהודית קרן
אני אמא לשלושה בנים ושלוש כלות, סבתא לתשעה נכדים, פנסיונרית שמשתדלת בכל יום ויום לעשות משהו שעוד לא עשיתי, מגשימה חלום ישן לכתוב על אנשים, על חוויות ורגשות, בקיצור על החיים.