חג השבועות מתקרב אלינו ובו נהוג לקרוא את מגילת רות.
אני מאד אוהבת את הסיפור הזה, ולא רק בגלל שבסופו יש "הפי אנד" ו"סינדרלה" מתחתנת עם ה"נסיך"..
לכבוד החג החלטתי לחלוק איתך חלק מהתובנות שלי ואיך אני דורשת את השמות של הדמויות בסיפור.
( מי שרוצה להיזכר בעיקרי הנרטיב של המגילה, שנפרשת על פני 4 פרקים קצרים, ולא בא לו לקרוא בשפת המקור, יכול להציץ בויקיפדיה ולקרוא את סיכום העלילה).
מדרש השמות במגילת רות:
אחד הדברים שמייחדים את סיפורי המקרא שהם כתובים במקור בשפה העברית.
לא סתם כונתה העברית שפת קודש, שכן יש באותיות השפה כוח פלאי.
בעזרת הדיבור ברא אלוהים בספר בראשית את העולם, כשאמר "יהי אור"- נוצר אור! אברא כדברא. (בריאה בכוח הדיבור).
וכמו שהמילים והאותיות בוראות מציאות, כך גם שמות הדמויות המקראיות הם בעלי משמעות שרומזת על האיכות של הדמות או על תכונה בולטת בה.
אלימלך, אבי המשפחה, היה כנראה איש מכובד, עשיר, בעל מעמד גבוה, כפי שרומז שמו.
אבל מי קורא לילדיו בשמות כמו מחלון (שורש מחלה) וכליון (שורש כליה)?
אולי ניתן לשער כי אלו כינויים שדבקו בהם, בעקבות המציאות הקשה שחוו (רעב)?
ואולי המציאות של הרעב הכבד, הביאה עליהם מחלה וכמעט כליה?
ייתכן שהבנים כבר היו חולים ועל סף כלייה כשאבי המשפחה החליט לעזוב את בית לחם יהודה ולעקור למואב?
יש לזכור כי באותה תקופה עדיין תקף החוק האוסר על בני מואב ועמון להיכנס לקהל ישראל (10 דורות!) הוא נמצא ברקע של הסיפור ועל כן מעורר תמיהה לבחירה של אבי המשפחה אלימלך לעקור דווקא למואב, of all places…
***
נעמי, אשת אלימלך, מן הסתם היתה אשה שדרכיה דרכי נעם. נעימת הליכות. מתוקה. משתפת פעולה עם בעלה, עושה חסד עם כלותיה המואביות ומקבלת אותן לחיק משפחתה על אף זרותן, גורמת להן לדבוק בה ולמאן לעזוב אותה. תודו שזה לא שיגרתי במערכת יחסים כלה-חמות..
לאחר תקופת הרעב ביהודה, היא מגיעה למואב עם בעלה ושני בניה, זוכה להשיא אותם (לנשים מואביות) אך לא רואה נחת ועוברת תקופה קשה של אבדן: בהתחלה בעלה נפטר, ולאחר מכן שני בניה, עוד בטרם הספיקו להעמיד שם ולהביא ילדים לעולם. היא נותרת ערירית ומרירה.
כששומעת שהרעב ביהודה פסק היא מחליטה לחזור למולדתה בגפה.
מהי נקודת התקווה של נעמי, שהתאלמנה ושיכלה את שני בניה, כשמחליטה לחזור בגפה ליהודה?
האם החלטתה לחזור ליהודה היא החלטה לברוח מ..(כמו שהיתה ההחלטה לעקור למואב) או ללכת לקראת?
נעמי מנסה לשכנע את כלותיה רות וערפה שרוצות להילוות אליה בדרכה לבית לחם-יהודה, להימלך בדעתן ולשוב לבית אימן, להינשא מחדש וללדת ילדים, היא יודעת איזה גורל מצפה להן בבית לחם יהודה.. (אין להן סיכוי להינשא, וכמואביות ואלמנות, הן עלולות רק להישאר בשפל המדרגה מבחינה חברתית).
ערפה משתכנעת לחזור אבל רות דבקה בה, ומשנעמי נוכחת לדעת שרות נחושה בדעתה להילוות אליה , היא חדלה להניע אותה. יתר על כן, היא עושה מהפך בגישה שלה, ובהגיען לבית לחם-יהודה עוזרת לה ככל שהיא יכולה ומשיאה לה עצות איך "לצוד" את בעז, קרוב משפחתה, ולגרום לו להיות הגואל שלה (לשאת אותה לאשה). היא לא מקבלת את ה"דין" עבור רות ולמעשה היא הכוח הדוחף מאחורי הקלעים שרות תינשא לבעז, כנגד כל הסיכויים, ושהחסד יגבר על החוק.
***
רות- מה אומר לנו שמה ?
אם נהפוך את אותיות שמה נקבל תור. כמו אברהם אבינו ב"לך-לך" (בדגש על לך בקמץ, במשמעות לך לעצמך) שהמסע הרוחני שלו פנימה מתחיל במסע החוצה, מחוץ לתחום המוכר והוא מסע טרנספורמטיבי, גם רות יוצאת לתור אחר הזהות החדשה שלה, בבית לחם יהודה, ומשחררת אחיזה מזהותה הקודמת כפי שהכירה אותה במואב.
החוק שהזכרנו למעלה בעצם "מחרים" את רות להינשא בקהילה שאליה היא כה חפיצה להשתייך.
ועושה גם את הצעד שלה, את ההכרזה שלה להשתייך לעם היהודי -"עמך -עמי ואלוהייך- אלהי"- למשהו הרבה יותר נועז מצד אחד ומעורר חשש מצד שני:
האם יקבלו אותה? האם ידחו אותה? אילו חיים מצפים לה?
החלטתה לדבוק בנעמי למרות הסיכונים שהיא לוקחת על עצמה במעבר לבית-לחם יהודה מדגיש את החסד הרב שהיא בעצם עושה עמה.
האם בדביקותה לנעמי היא מגלה נאמנות לחמות שהייטיבה חסדה איתה וקיבלה אותה לחיק משפחתה למרות זרותה, או שהיא נאמנה לקול פנימי שהיא שומעת בתוכה?
מדוע היא כל כך דבקה בנעמי ומוכנה להשליך כל יהבה בעבורה (לעזוב את הוריה, עמה, בית אביה) ולהסתכן בבדידות, דחייה והשפלה?
מה מעצים אותה כשהיא הולכת נגד כל הסיכויים? מה נותן לה כוח?
כשרות פוסעת עם נעמי בשערי העיר בית לחם יהודה, כל הנשים מצקצקות בלשונן, "הזאת נעמי"?
רות פשוט "שקופה". אף אחד לא רואה אותה ולא מתייחס אליה.
היא צריכה עכשיו "להמציא את עצמה מחדש": למצוא את מדרך כף רגלה במקום חדש ולגלות את זהותה החדשה.
***
ערפה- הכלה השנייה (ויש אומרים אחותה של נעמי). בהיפוך אותיות שמה= הערף. וכשמה כן היא. לאחר שנעמי מפצירה בכלותיה לא להצטרף אליה ולהישאר במואב , ערפה היא זו שמשתכנעת, ובסופו של דבר מפנה עורף, וחוזרת לבית אמה ואביה.
אפשר אולי להתייחס אל רות ואל ערפה כמייצגות שני כוחות בנפש,אחד הוא קול ההגיון והשני קול האינטואיציה.
הכוח שמושך קדימה והכוח שמושך אחורה. אחד מקדם והשני נסוג, אחד מרחיב והשני מכווץ.
אולי הן מבטאות בעצם שני קולות פנימיים מנוגדים, האחד שרוצה להילוות לנעמי והאחר שרוצה להישאר במואב. אחד שדוחף כנגד כל הגיון והשני שמנוהל על ידי הפחד ממה יקרה ומעדיף להישאר במוכר ובבטוח.
***
אהבתם את מה שקראתם עד כאן?
מצאתם נקודות שמהדהדות לסיטואציות מוכרות בחייכם?
מעוניינים להרגיש איך זה לצעוד בנעליים של דמות ולחוות דרך הראש והרגליים תובנות
שיירחיבו את תודעתכם ויגרמו לכם להתרגש?
נותרו עוד מספר מקומות לסדנה על מגילת רות שאנחה ביום שישי בתל אביב.
ההרשמה עומדת להסתיים!
ויש לכם עדיין הזדמנות להירשם עד סוף הערב, ולהנות ממחיר ההרשמה המוקדמת
לחצו על הקישור לפרטים ולהרשמה :
https://bibliodrmh.ravpage.co.il/ruth18
הצילום של Dikla Laor