מי מפחד מהפחד?

בכל אחד מאיתנו מסתתר פחד. פחד מלעשות דברים, פחד מלהגיד דברים, פחד מלנסות דברים חדשים, פחד שמשתק אותנו או פחד שמפרה אותנו. לפי סוגו של הפחד אנחנו בוחרים איך להתמודד איתו.
אני פוחדת מספורט אקסטרימי במיוחד מגלישת הסקי עד… שפגשתי את Loic

בחורה עם מחשב נייד

בכל אחד מאתנו מסתתר פחד. פחד מלעשות דברים, פחד מלהגיד דברים, פחד מלנסות דברים חדשים, פחד שמשתק אותנו או פחד שמפרה אותנו. לפי סוגו של הפחד אנחנו בוחרים איך להתמודד איתו.
אני פוחדת מספורט אקסטרימי. לא שהייתי כזו ספורטאית בעברי אבל עדיין אוהבת את ענפי הספורט "הרכים" – ריצה, הליכה מהירה וכו'. ספורט אקסטרימי מרתיע אותי ומשתק אותי. במיוחד סקי.
לפני שנתיים נסענו לחופשת סקי באיטליה. המחשבה על הרים לבנים, שלג רך, מגלשיים הנוגעות בשלג, שוקו/יין חם – מה רע?
זה התחיל בנעילת נעלי הסקי. מי נעל בעבר נעל סקי לראשונה ולא היה המום מהכובד – שיקום. רק ללכת עם הנעליים האלו… אלוהים שישמור אותי. איך עושים את זה מבלי ליפול?  היום הראשון של שיעור הסקי במסגרת קבוצה זכור לי כיום טראומטי. מי לי ולזה? איך אני, שצריכה להיות בשליטה כל הזמן, בקונטרול תמידי אצליח לנתק את עצמי מהקרקע הבטוחה עליה אני ניצבת ולהתחיל לתת למגלשיים המחליקות להוביל אותי?
כמובן שמיד הפכתי ל"בדיחת הקבוצה". לא עזבתי למדריך הסקי (האיטלקי השרמנטי…אם יורשה לי) את היד לאורך כל השבוע. אם מצאתי את עצמי עומדת פתאום לבד… מיד צעקתי לאיטלקי – "don’t leave me please". פיתחתי טראומה ל- T-bar (מתקן דמוי מטבע המחובר עם כבל עליון בו אוחזים וגולשים מעלה במעלה ההר )

לא הצלחתי להתרומם לבד מה- chair lift (רכבל) בעוד המגלשיים צמודות לי לרגליים…כמובן שהחזקתי חזק בידו של המדריך (איטלקי אמרנו?)

לא הולך טוב ביחד. ממש קינאתי בחברים שלנו שנסעו אתנו לאיטליה שעה שהם חוזרים מדושני עונג מהגלישה ואני שקועה בתוך הטראומות של עצמי. איך לעזאזל אפשר ליהנות מהספורט הזה?
עד הנסיעה האחרונה.
השנה הוחלט במשפחה שנוסעים לסקי בצרפת יחד עם גיסי זוגתו ובני משפחתה. בן זוגי שיחייה ושני ילדיי גולשי סנואוברד, ורק אני תחת הטייטל של "גולשת סקי" (מדופלמת, זוכרים?) כולם בהתלהבות…ביגוד סקי (פעם שעברה שכרנו ביגוד של מתחילים…הפעם השתדרגנו ורכשנו ביגוד מעולה ), משקפי סקי (GOGGLES), ביגוד טרמי – משפחה מדוגמת. אז זהו, שהמחשבות והפחד הזכירו לי נשכחות וציידתי את עצמי עם 4 ספרים והבטחה להתחבר לשף המלון ולבלות את זמני בין קריאת הספרים לבישול במטבחי המלון שעה שכולם גולשים.

הגענו לעיירה קסומה בצרפת – alpe d'huez שמה. מקום עוצר נשימה. ההרים המושלגים כמו מתוך ציור, בתי העץ, האוויר הנשאף פנימה – חלום. רק להתבונן… ולהתבונן…. מראה עיניים יפייפה.
(תמונה שצולמה מחלון חדרנו במלון)

ביום הראשון כולם ניגשים לחדר הסקי לאסוף ציוד… גם אני. מ'כפת לי… אקח ציוד, אגיע לשיעור הראשון… אעשה "כאילו" אני ממש רוצה לגלוש (לפחות אצדיק את ביגוד הסקי היפה שרכשתי ומשקפי הסקי התואמים ללוק), אצטלם בכל מיני פוזות של "יעני" גולשת… ומיד אחזור לקבלה ואשאל איך מחברים אותי לשף המלון שייקח אותי תחת חסותו (אף הבטחתי מיני מתכונים לחברים שנשארו בארץ).
למחרת, שעת בוקר מוקדמת התכנסנו קבוצה של גולשי סקי מתחילים beginners, נרגשים כולם וביניהם פחדנית אחת…שממש, אבל ממש לא מבינה מה היא עושה שם. המדריך שלנו הגיע, גולש צרפתי חינני בשם Loic, שהציג עצמו כמי שילווה אותנו כל השבוע וילמד אותנו לגלוש, ואני, מבלי לחשוב פעמיים מיד צעקתי – "אני לידך, כל השבוע". כן, הוא מיד זיהה את הבעיה… "no, no" הוא אמר לי – you will know how to sky"" באנגלית מצורפתת….פחחחח חשבתי לעצמי, הוא עדיין לא יודע עם מי יש לו עסק. הקבוצה (80% ישראלים, ברזילאי אחד ושתי צרפתיות) הבינו שיש איתם "קרציה" אחת שהולכת לשגע אותם עם הפחדים שלה… אלוהים ישמור מה מצפה להם…עדיף שתתייאש ומהר.
(הקבוצה שלנו עם המדריך Loic)

שנגיע לסוף אותו שבוע סקי?
הנה תמונה אחת ששווה אלף מילים –

חברים – כן זו אני – ואני גולשת!!! המדריך הצרפתי, זה שזיהה את הבעיה, גם ידע איך לפתור אותה… לאט לאט ובסבלנות ראויה להערצה, נטל ממני את הפחדים הקשים והראה לי שכן, גם פחדנית שכמוני יכולה לגלוש. מצאתי את עצמי ביום האחרון, מתיישבת לבד על ה- chair lift כשהמגלשיים צמודות לרגליי, עולה לי לבד למעלה ההר, וגולשת לבד למטה… אני!!! גולשת ונהנית… עולה שוב למעלה ושוב גולשת במדרונות ההר (טוב, אומנם מסלול ירוק וקליל…אבל בואו לא נתקטנן)
כן, התגברתי על הפחד שלפני שנתיים שיתק אותי והפעם ניסיתי "לשחק" איתו אך הוא החליט שהוא משחק איתי ואני ניצחתי בסוף. ניצחתי כמו גדולה…

מתי אמרתם נוסעים לחופשת הסקי הבאה? אה, וצר לי, אין לי מושג מי זה השף של המלון …