מי מבטיח לי שנה אזרחית טובה יותר ?? אתה יכול ??

שנה חדשה – נכון אני לא ממש מתפללת – אני סטייל יותר מבטיחה לעצמי ומנסה לעשות הסכמים עם ריבונו. אני מבטיחה לעשות עסקות חליפין בסגנון של : אני אהייה טובה אם……..בשבילי אני מבטיחה להקשיב ולא רק לשמוע, להתחיל להתעמל, להתחיל איזה חוג יוגה או פילאטיס, להכריח את עצמי ללמוד להרגע , לנשום עמוק…..אני מבטיחה. אני אקיים ? מתפשרת על חלק….

בחורה עם מחשב נייד

השנה , כמו כל שנה מתחילים בתקופה הזו לברר בין החברים אצל מי ואיפה נתנשק בדיוק בחצות ? אצל מי ננגב פיתות אבל נספור מ 10 ברוורס עד 1 ונתנשק בדיוק בחצות ? לא בררתי  לעצמי מה אני יותר ? מנגבת חומוס או מתנשקת מ 10 ברוורס ? להיות עם אמא חולה  מאד שזולגת ולאט לאט נעלמת בין האצבעות, לנסות אולי לאסוף את השפיות ולהחליף לכמה שעות ולגייס קצת כוח ושמחה. לדעת בבטחון (אין כזה) שננסה יחד גם לשאוף אוויר ולגייס אהבה וגם לדבר בשתיקה את האהבה…לא בטוח שנלך – אבל קודם ננסה לאהוב ביננו לבין עצמנו ולהתנשק באופן עצמאי בלי שנה אזרחית ובלי ספירה . סתם ביננו. ככה….בטח שתגיד לי : יאללה, שתהייה שנה אזרחית הרבה יותר טובה מהשנה המחורבנת הזו – מגיע לנו !! אני מסתכלת עליך במבט חודר ושואלת : אתה באמת מתכוון שתהייה שנה יותר טובה מהחרא הזה? טוב, זה לא בעייה אתה אומר לי בדרך לדלת, כל דבר מנצח את השנה הזו , בלי להתאמץ.
בדיוק ליד הדלת אמרתי שלום וחיבוק כמו תמיד, הדלקנו  את האור במדרגות והתחלנו לרדת, אתה התעכבת קצת אחריי , עטפת אותי בחיבוק עדין ומגונן, העברת יד בשיער ואחלת לי שתהייה לך שנה טובה באמת. מגיע לך. הסתכלתי עליך , אני רגילה לחיבוקים שלך, אני רגילה למחוות החיבה האלה – אתה נדיב באלה ויודע כמה אני אוהבת אותן ובשקט והשלווה שלווה ובצניעות שהופכים אותך למי שאתה- אתה יודע כמוני שלא בטוח שתהייה שנה טובה – אבל  מזכיר לי בחיבוק ובתקווה שאתה תמיד תהיה העוגן המוסרי והערכי שלי. עמוד השדרה.
פתאום….הבנתי שאנחנו ממש כמעט ערב שנה טובה וכל הטקסים והמתנות ואיפה תהיו ומי מכין את האוכל דלגו עליי השנה, אולי שאלו, אולי אמרו ואני לא התייחסתי – אולי לא רציתי לשמוע ואולי שכחתי אחרי שנייה. ככה זה כנראה כשיש נושאים אחרים, נושאים שמטלטלים את הנשמה ומניחים הצידה כל דבר ששייך לסדר היום של החיים הרגילים שאנחנו מתנהלים ומתפקדים על פיהם.
אף אחד אפילו לא שאל אותי איפה אני אהייה השנה אולי כי התשובה ברורה, אולי כי לא רצו לחדד את תחושת חוסר האונים והכאב שלי – אבל גם אם כואב  לי כל כך, כואב לי עד כדי כך שאני אפילו לא זוכרת שממש רואים את הוינקר שלה  בפינה. אל תחשבו שאם כואב לי, שאם עצוב לי, שאם אמא כל כך חולה והלב שלי מתכווץ – יעזור לי מאד אם תתעלמו והעולם כמנהגו נוהג. בכל זאת הוא לא כמנהגו, בכל זאת אנשים עושים קניות ומחפשים מתנות וקונים בגדים וזה תירוץ נהדר…סוג של ריכוז פעילות כזה שבדרך כלל לא קיים במינון כזה – אז יש איזה שינוי בהרגלי צריכה – אל תשימו אותי בצד ותחשבו שאני מסכנה אז תשאירו אותי בפינת הכאב והקושי – הוא לא יילך אם אתם לא תתייחסו.
הוא מעצים כי אני מרגישה שממקום טוב של כולכם, מקום של רגישות ואכפתיות -אין לי מספיק ואני צריכה את אלה., אתם לא שואלים אם אני צריכה עזרה ובכל זאת איפה אני אהייה בפסק זמן הזה – במקום שאני רוצה אבל אתם לא יודעים שאני מתאווה לגייס שמחה.  אתם לא יודעים ואני לא בטוחה אהוב שלי שאני אמרתי וזו באמת אחריות שלי. אני צריכה משהו. נכון, אני בחרתי (בקושי, אבל בחרתי…) אני  בוחרת להיות עם אמא שלי כי זו הזכות שלי, להיות עם אמא שלי. זה לא ויתור, זו זכות וזו בחירה שלי, אבל אל תענישו אותי כי בחרתי להיות עם אמא שלי. חג ואני רוצה שתזכרו שחג גם אם אני לא נוכחת פיזית אתכם.
אני כמעט אתכם, אני יודעת שאתם איתי, שאתם ממש רוצים שאני אהייה במסיבה שאחר כך יגידו שלא הייה שום דבר שווה במיוחד, אבל בכל זאת חבל שלא היית, בכל זאת  התחילה לה שנה חדשה. בטח שהתחילה – אבל אני הייתי אחראית כי לא דיברתי ברור, כי לא אמרתי מה אני באמת רוצה.
למדתי אחריות.למדתי שצריך לומר מה אני רוצה.