מי יאהב אותי עכשיו?

בחורה עם מחשב נייד

מי יאהב אותי עכשיו

"שכשנודע לי לראשונה שאני  נשא של HIV  , המחשבה הראשונה שעברה בראשי הייתה: מי יאהב אותי עכשיו? "

כך משתף חברו של סער, גיבור הסרט,  באחת הסצנות המרגשות בסרטם הדוקומנטרי האמיץ והמרגש של האחים היימן, סרט  שחושף אותנו לעולמם של הגאים ובמרכזו הדרמה של סער, בחור ישראלי כבן 40 שמתגורר בלונדון כ18 שנה ומגלה שגם הוא נדבק בווירוס והפך לנשא.

ומי  מאתנו לא זקוק לאהבה?

מרגע היוולדנו אנו כמהים לאהבה ולקבלה של הורינו וצומחים לאורה כמו פרח שצומח לכיוון השמש.

אין פגיעה קשה יותר לילד מאשר דחייה וחוסר קבלה בין אם  על ידי הוריו, משפחתו או חבריו. וזה לא משנה באיזה גיל. על כן ילדים הרבה פעמים מוותרים על עצמם ועל האמת שלהם כדי לזכות באהבה ובקבלה.

הצורך שלנו באהבה לא נפסק. גם כשאנו מתבגרים אנו ממשיכים להיות מופעלים על ידי הצורך הבסיסי הזה, חשוב לנו להיות מקובלים בחברה, להיות נאהבים על ידי בן זוג, על ידי הילדים שלנו. וכמובן על ידי עצמנו.

הנושא המרכזי הזה (הצורך בתחושת שייכות ובאהבה)  הופך את הסרט לחוויה אוניברסאלית שכל צופה יכול להזדהות אתה.

 תארו לעצמכם איזה  מחסומים צריך נער מתבגר לעבור כשהוא מגלה שזהותו המינית שונה משל אחרים, ועוד כשהוא חי עם עוד 7 אחים ואחיות נורמאטיביים, במשפחה דתית- שמאמינה בכתבי התורה הגוזרים דין כרת על משכבי זכר (ולא! אני אישית לא מאמינה שאלוהים הכתיב את החוק הזה ודן את הגאים למוות או לכריתות מהקהילה אם הוא בעצמו ברא אותם כך!).

כשהוא בן לאבא מפקד יחידת צנחנים, עבורו "הומו" זה "חיה שלא קיימת באנציקלופדיה שלו".

נער שחי בקיבוץ שבו  החברה מפעילה הרבה לחץ על היחיד לקבל את תכתיביה וחריגה מהם מעמידה אותו בחוץ . שלא לדבר על שירות צבאי ביחידה של צנחנים..

שגדל בתקופה שבה הייתה בישראל הרבה פחות מודעות מאשר עכשיו לקהילת הגאים (לצאת מהארון כהומו בריא היה החלק הקל  יחסית בסיפור שלו) ושהבורות בנושא האיידס  היא כה גדולה שגם כשהוא שוקל לחזור ארצה ובמשפחה נערך על כך דיון פתוח, אחיו מביע התנגדות  כי הוא חושש שמא ידביק את ילדיו במחלה.

זהו סרט דוקומנטרי מרגש שחוצה ונוגע בצמתים מרכזיים ובערכים בחברה שלנו: היחיד מול החברה, היחיד מול המשפחה, דתיים וחילוניים, הומואים וסטרייטים, הקבוצה הסגורה בקיבוץ, אפליה ובורות, יחסי הורים ילדים, והערך של אהבה ורעות.

 אחד הדברים המרשימים בסרט, שלהסריט אותו ארך 5 שנים, הוא לראות את  השינוי שחל בעמדות של הדמויות לאורך התקופה, ולזהות דרכם את העמדות שלנו כלפי הנושא.

הצופים  הופכים להיות עדים לתהליך שחל  במשפחה  האמיצה הזו שניאותה להיחשף, להתמודדות שלה עם הנושא ועם הקונפליקטים שעולים, ועוברים יחד איתם את מחסומי הפחד, הבורות, הכעס,  הקבלה והאהבה.

לא פחות מרגשת היא העדות לתהליך שעובר על סער, המודעות שלו, ההתמודדות שלו עם מצבי הדחייה,  הנחישות שלו לדבוק באמת שלו והשליחות שלקח על עצמו לעזור לבער את הבורות בנושא למען האחרים.

הסרט משובץ בקטעי מוסיקה- של מקהלת הגאים מלונדון שסער לקח בה חלק ותורמים לאספקט האמנותי של הסרט.

אני ממליצה מאד מאד לראות את הסרט הנוגע ללב הזה, שעוזר גם לפקוח את העיניים ולהתנער מפחדים ומחשיבה סטריאוטיפית !

 ואל תשכחו לקחת טישו..

בתמונה מימין לשמאל: סער, גיבור הסרט, ברק הימן הבימאי, אחיו, אמו ואחותו של סער שבתום הסרט עלו לבמה לשיחה גלויה עם הקהל.