מיתת נשיקה: מה מספר לי המיתוס של פרשת השבוע על החיים שלי.

ככל שקרבו ימיה של אמי למות, היא לא פסקה לומר לי בכל הזדמנות שראתה אותי, מילים שלא זכיתי לשמוע ממנה כל ימי חיי : "אני אוהבת אותך".

דוגמנית: גילי איצקוביץ' צילום: לילך עמית - הולצר

 

בהשראת פרשת השבוע "וזאת הברכה":

ככל שקרבו ימיה של אמי למות, היא לא פסקה לומר לי בכל הזדמנות שראתה אותי, מילים שלא זכיתי לשמוע ממנה כל ימי חיי : "אני אוהבת אותך". זה נאמר בהרבה כוונה, עם הרבה כאב וגעגוע.

אני זוכרת איך בכל פעם התלחלחו עיני וגם גרוני, והלחלוחית הזאת שטפה אותי, ניקתה משקעי עבר והרחיבה את ליבי עוד קצת.

וזאת הברכה!!

בפרשת השבוע שלנו משה נאסף אל מותו. ומילותיו האחרונות לשבטי ישראל הן מילים של אהבה:

שמח…מרחיב…שבע רצון…ברוך…רצוי-אחיו…אשריך… (דברים לג' 18-29)

אחרי שהשבטים מקבלים את ברכתו /מילות אהבתו משה עולה לראש הר נבו, רואה מנגד את הארץ המובטחת שאליה לא יעבור, ומת "מיתת נשיקה" מבלי להשאיר אחריו זכר. אף לא קבר.

" וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד-יְהוָה, בְּאֶרֶץ מוֹאָב–עַל-פִּי יְהוָה. (שם לד' 5).

יש המפרשים "על פי יהוה" כנשיקה  מאת יהוה על פיהו ממש, עם צאת נשמתו.

אני אוהבת את הקריאה הזאת שמתכתבת עם האזכור בסוף הפרשה "וְלֹא-קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל, כְּמֹשֶׁה, אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְהוָה, פָּנִים אֶל-פָּנִים" (שם לד' 10). עם דגש על "ידעו".  ושמעלה בי אסוציאציה של שירה" ש: "ישקני מנשיקות פיהו ".

התמונה האינטימית הזאת מרככת עבורי במידה מסוימת את עצמת הכאב מהפרידה מאדם כה משמעותי ומגורלו –שלא להיכנס לארץ המובטחת.

 

אם אני שמה את עצמי לרגע בנעליו של אחד מבני ישראל אני חשה את כאב הפרידה המטלטל והעצום. ומה שעובר לי בראש זה :משה היה  בשבילי יותר מאבא, הוא היה בשבילי החיבור הבלתי אמצעי לקול ה', המדריך שלי בפנים ובחוץ, תזכורת חיה של המשכיות הדורות (הוא הכיר את אבי וסבי), הוא היה המחנך בהא הידיעה והמושיע, אני ממש לא מבין מדוע אלוהים לא היה יכול לתת לו לעבור לארץ המובטחת, ולזכות אותו ואותנו בנקודת ציון, באחוזת קבר, כפי שאדם במעמדו היה ראוי לה, שנוכל לפקוד אותו לפעמים?

בפרשה הזאת למעשה גם משה וגם העם ניצבים בפני הבלתי ידוע ומתבקשים לצעוד לתוך הבלתי ידוע באהבה.

אולי הברכה של "וזאת הברכה" כפי שמתגלמת עבורי היום היא לדעת לשמוט אחיזה לחלוטין מהתוצאות המקוות של מאמצי, לשמוט אחיזה מכל "חזון" שהעמדתי לפני, (אפילו מהיעדים שזה עתה רשמתי לי לכבוד השנה החדשה.) מתוך הבנה שגם חזון –הוא בעצם מגביל וסוגר אפשרויות בלתי ידועות.

והברכה היא לדעת להיפתח אל האפשרות להתמסר אל הלא נודע, או כפי שר' שפע גולד אומרת זאת: לאהוב עם כל הלב מבלי לדעת אם אהבתנו תתקבל, לכתוב ספרים מבלי לדעת אם יקראו או יאהבו אותם, לשיר שירים שאולי אף אחד לא ישמע, למות לאמביציות שלך, לאגו שלך ולסכן את כל הידוע על מנת לצעוד לתוך הבלתי ידוע. או כפי שדונה ליטל  מורתי לפסיכודרמה נהגה לומר: תישארי פתוחה וסקרנית להפתעות שהיקום/ הרוח/ השכינה  מכינה לך.

 

 #להישארפתוחלאפשרויותכלרגע

 

לראות את הארץ מנגד תיקי עוזר

הצילום של Tiki Ozer