ראש חודש ניסן היום, זמן מצוין לניקיונות והתחלות חדשות. הימים של לפני פסח מאופיינים בנקיון, סידור, הערכות, אוורור, בחירות, החלטות והתחדשות.
בדרך כלל אנחנו מתחילים בסדר כללי ובו נחזיר כל דבר שאיינו במקומו למקומו, לחפצים קטנים הפזורים במרחב הבית קוראים במרוקאית – ״צאטר״. סבתי ממי , (שהיתה נערכת לפסח כבר מטו' בשבט… ) נהגה להשתמש בה על בסיס יומי.
ממי היתה מאיצה בנו לפנות את הצאטר, כי רק שהעין שקטה מבלאגן אפשר להתחיל לסדר את מה שנסתר וראוי להתיחסות.
לאחר אירגון ה״צאטר״ הכללי, נמשיך לשלב הבא. ממש על מפתן דלתנו ימתין בנימוס רב כאורח שמחכה שיפתחו לו את הדלת, שק בלתי נראה שיעודו להתמלא בכל מה שנחליט שסיים את תפקידו אצלנו.
לשק הזה אין דורמן שמחליט מי יעבור. הכל עובר והכל כשר.
יש אנשים שרק תאפשרו להם לזרוק הם ירוקנו חצי ארון ויש אנשים שמתקשים להיפרד ולשחרר, אוגרים ואוספים עוד ועוד.
בכל מקרה לכולנו זאת מלאכה של ממש, וכמו בכל מלאכה רק כשנכנסים לעשייה מבינים כמה עבודה היתה לנו וכמה חשוב שכך עשינו, כשבסיומה תעלה בגופינו תחושת סיפוק קטנה גדולה המלווה בטפיחת שכם עצמית של עשיתי זאת !
לעיתים, כשאנו זורקים את הישן יכולים לעלות קולות כמו:
״אולי אשתמש בזה יום אחד״
״זה עלה לי לא מעט״
״אני קונה יותר מידי״
״אולי עוד אלבש את זה עם משהו (למרות שלא לבשתי את זה עשרים שנה)״
"זה עוד יחזור לאופנה בטוח"
״אשמור את זה לילדים…״
כל אלו ועוד הם קולות טבעיים, שעולים בנו מחשש להיפרד ולהשתנות.
אז רגע לפני שאנחנו מזכים את עצמנו במצוות ״תשליך״, אפשר להחזיק לרגע את החפץ, הכלי, הבגד ולשאול את עצמנו – ״האם הוא באמת גורם לי שמחה?״.
החוק שלי אומר שהגוף נפש יודע. אם התשובה היא כן, כדאי להשאיר ומה שלא (אתם כבר תרגישו מיד) אמרו לו תודה ששירת אתכם עד כה ושחררו… זה יכול להישמע קצת מוזר אבל ממליצה לנסות ☝
העיקרון הוא שהחיבור הוא לא אל חפץ אלא לעצמכם ועבודה שכזאת היא עבודה שמחברת את הגוף לנפש ואת שניהם אל הבית שהוא הסביבה שתתמוך את השינוי ואת האני החדש שיצרנו.
מאחלת לכם דרך צלחה בהחזרת ה״צאטר״ למקומו, ובמלכת הנקיון החיצוני והפנימי שאליו אנו שואפים