שבת , עוד לא שמונה בבוקר ואני כבר אחרי 8.5 ק"מ שותה תה לימון-גינג'ר-דבש (בלי תה), אפילו התעוררתי לפני השעון ב5:30 וחיכיתי שהוא יתעורר (שוב ניצחתי אותו…יש בינינו מעין תחרות סמויה שרק אני מודעת אליה, מי מתעורר קודם …השעון או אני??? אני בדרך כלל מנצחת…כי שינה זה לחלשים).
מילה טובה – מה היא עושה?
יש מסורת בקבוצה – לציין הישגים בפעם הראשונה: פעם ראשונה מרוץ של 5 או 10 ק"מ או יותר. באימון ביום שלישי האחרון הגיע תורי לקבל בסוף האימון גביע קטן, חיבוק ומחיאות כפיים. הרגשתי פתאום כמו ילדה קטנה, שמקבלת תשומת לב על הישג כלשהו (גם אז, לפני עשרות שנים, זה היה בעיקר על הישג בספורט או בלימודים). אין ספק שזו תחושה מדהימה, מעבר לתחושת הסיפוק האישית לאחר כל קילומטר שאני רצה, העובדה שיש עוד כמה אנשים ששמים לב להישג ולהתקדמות ומציינים זאת יחד , זו תחושה מדהימה.
זה גרם לי לחשוב קצת על הנושא….הרי כהורים אנחנו לגמרי שם, להגיד מילה טובה לילדים, לציין לטובה כל הישג ולו קטן ביותר כדי לדרבן, לגרום לעוד ולראות אצלם את הזיק הזה בעיניים שגורם לנו לקפוץ עליהם עם חיבוק ענק. כמנהלים (אלה מבינינו שמנהלים) רובינו עושים זאת עם העובדים והצוותים שלנו ואין ספק שמילה טובה במקום הנכון גורמת לכל אחד "לרוץ" קדימה יותר מהר, בכל תחום שהוא.
ובכל זאת, אנחנו לא עושים את זה מספיק, לא תמיד שמים לב לדברים הטובים שקוראים מסביבינו, לא תמיד מספיק קשובים או פנויים ……אז בואו נזכור להגיד מילה טובה, נשים לב להישגים הקטנים ונציין אותם בקול ובשמחה רבה, כי זה עושה טוב למי שאומר ועוד יותר טוב למי ששומע ….
אבל…אם כל המילים הטובות אני עדיין רצה בקצב צב והבוקר בערך בק"מ ה7 חשבתי על רעיון …..אם רק אפשר היה להתחיל את הריצה מהקילומטר ה-5 ….ואז אני אהיה בסדר, בלי להתפרק בקילומטר 7-8, אפילו בקצב צב פלוס, כי 5 קילומטרים אני כבר רצה די סבבה…אז …מי מרים את הכפפה ומתחיל לעבוד איתי על זה???
#לאן_את_רצה#TantiRoza
