רונה, היא אלכוהוליסטית בת 35, שאין לה כלום בעולם הזה וגם לא אכפת לה. לילה אחד היא מגיעה לבית אחותה בליווי שוטרים ונשארת אצלה ביחידת דיור בחצר. אחותה, מיכאלה, נותנת לה להתגורר אצלה ושוכרת לה פיצוצייה שתמצא בה את פרנסתה, בתנאי שתיגמל מהאלכוהול.
אמן של רונה ושל מיכאלה, משתחררת אחרי 27 שנים בהם שהתה ב"ארזים", בית חולים לחולי נפש וגם היא תחת חסותה של מיכאלה, משתכנת בחדרה של רונה. לאחר שהיא מגלה, שבעלה שעזב אותה לפני 27 שנה כשהיא התמכרה לאלוהים, יצר קשר עם מיכאלה, היא מחליטה להפסיק עם התמכרות זו לאלוהים והיא מחליפה אותה להמתנה לבעלה שיחזור אליה חזרה.
רונה, בחורה שמוסכמות ונורמות לא מעניינות אותה, מפתחת "התמכרות" חדשה במקום הבקבוק בדמותו של לדניאל, גבר נשוי, שנמצא בטיפול עם אשתו אצל אחותה. היא מבינה שמה בכלל יודע מישהו על מישהו. דניאל ואשתו, יושבים מול מיכאלה ומראים לה פיסות נבחרות בודדות מפאזל אלף החתיכות של חייהם, הוא הרי בחיים לא יתוודה בפניה על המופרעת שמצא לו (בדמותה של רונה) חמישה מטרים מהשירותים הציבוריים, אחת שאפשר לפרק עליה פנטזיות זימה בחינם, ואשתו בחיים לא תתוודה בפניה על כמיהותיה הזנותיות הרי מוצדקות בהתחשב בעובדה שהחיים קצרים וכבר מסתמנת אצלה תפיחה שאוטוטו תהיה פימה שמנמנה והצוואר כבר מציג סימנים של טרום קמילה ועין רגישה תבחין ברפיון זוחל בזרועותיה ובקיצור, אם לא עכשיו אז אימתי… כבר כאן, ניתן לראות שמה שנראה כלפי חוץ, ומה שהדמויות מקרינות כלפי סביבתן, הוא לא בהכרח מה שמתרחש בתוך נפשן.
למיכאלה, יש חיים מושלמים לכאורה, היא יפה, מצליחה כיועצת זוגית, יש לה בעל אוהב יפה תואר ופסיכיאטר מצליח גם הוא, וארבע ילדים.
רונה ומיכאלה, שתי אחיות כה שונות עד שכמעט לא ניתן לראות את קשר הדם ביניהן. מיכאלה מזכירה את אמה ביופייה שהיה לה (לפני שאושפזה) ורונה מזכירה את אמה כיום בהזנחתה ובשיגעונה. אבל הגן של ההתמכרות לא דילג על אף אחת. הוא לא נותן להן לחיות מתוך עצמן, מכריח אותן להיות תלויות במשהו שמחוץ להן. שלושתן נואשות למשהו שישעבד את ההכרה שלהן, לא יכולות בלי אובייקט להתאבד עליו, לא במובן של לחתוך ורידים אלא לאבד את האישיות, למחוק אותה לטובת מושא ההתמכרות. אצל שלושתן זה הרה אסון. אצל האם זה אלוהים, אצל רונה זה הבקבוק ואצלה מיכאלה זו הגיבורה הטרגית, כמיהה חולנית לדרמה של הסופר מודל אנה קרנינה. כל החיים שלה היא מהלכת על בהונות, זהירה, מחושבת, חושדת, אורבת, כאילו בכל רגע צפוי להתרחש איזה מפץ שישנה את חייה מקצה לקצה, אבל הזמן עובר והמשהו הזה לא קורה, וכמו שהי ייחלה למפץ כזה ככה היא גם חרדה ממנו והתמכרה לשגרה מוקפדת, לסדר מופתי וחסר פשרות כי הנה עוד רגע יקרה משהו… והמשהו הזה אכן קרה. ומאותו הרגע היוצרות התהפכו בין מיכאלה ורונה…
למרות שהספר כתוב מנקודת מבטה של רונה, שמו הוא מיכאלה. מה שאולי מפתיע בהתחלה, אך ככל שנחשפים למורכבות של הדמויות , כך מבינים שמיכאלה היא החוליה האחרונה שחושפת את האמת שחבויה בתוכה. היא זו שמלמדת את הקורא, מה שנראה כלפי חוץ, איננו בהכרח מה שמתרחש פנימה.
מירה מגן, בספר זה בוחרת את דמותה של רונה, בחורה סוררת ולא נורמטיבית, כדמות הראשית ברומן. למרות, חריגותה החברתית, דווקא היא, יוצרת אצל הקורא אמפתיה ואהדה.
מאחלת לכם קריאה מהנה!
XOXO
אחת שיודעת 😉
