אף אדם לא יכין אותך לתחושה הזו
שאת נותרת בחדר לידה דקות ספורות אחרי שהבאת לעולם אדם. אף אדם לא יכין אותך לתחושה שבאה אחרי, לטשטוש הזמן, לקו האפור שאת חוצה כשאת יודעת שאין לו מעבר. אחרי הלידה הגוף שלי עבר דבר מה אך בעיקר הנפש היא זו שמתחדשת , מתחדשת ברגשות חדשים שלא היו שם קודם לכן, פתאום יש לך איש קטן , יצור שנושם ובוכה ואוכל ואת לא יודעת איך להחזיק אותו נכון , האם הראש בתנוחה הנכונה .
השהייה בחדר ההתאוששות היא הקשה מכולן, את חצי מעולפת, אינך יודעת מה השעה בחוץ או מה מזג האוויר, אך בעיקר את לא יודעת מה עם הילד שלך את רק יודעת שהוא נולד והוא נושם, ושמו אותו מתחת למנורה לחמם לו את הגוף כי מסתבר שהרחם שלך בשבילו הוא אזור די קומפורט, טמפרטורה אידאלית בשבילם. כשהם יוצאים המצב פחות נעים להם, קר להם מידי, רועש להם מידי, את צריכה להעביר להם את העולם דרכך, לתת להם תחושה שכל החדש הזה לגיטימי לגמרי ואפשר גם להתרגל אליו.
אחרי שעתיים זמן ההתאוששות שלי עבר ובתוך כל החדר הזה אני מוצאת את עצמי ממתינה על מיטה חלופית שיגיע סניטר להעביר אותי לחדר במחלקת היולדות, אני רואה איך מורידים את המצעים המוכתמים ששכבתי עליהם שתים עשרה שעות מחוברת למוניטור ,אני רואה את המזרן הכחול כהה שהצטערתי שלא טבעתי בו קודם לכן, כי אי אפשר להגדיר תהליך של לידה בלי לרצות להטביע את עצמך באיזו גיגית של מים כחולים.
אני צריכה זמן התאושש מזה, זמן ארוך מהרגיל, פתאום אני חושבת ששלושה חודשים אינם מספיקים להכיל את כל הדבר הזה, את הכאב, את הלידה את החוט הארוך של האפידורל שעובר לי מהגב התחתון לכתף כאילו זרקו לי איזה נחש ארוך שמעביר לי ארס לגוף, מסמם לי את החלק התחתון, את הרחם והגב שמאחוריו. אני מסתכלת על הצינורות שהוציא לי המיילדת לפני המעבר למחלקה ומצטערת פתאום, מצטערת שלא נתתי לעצמי להרגיש את כאב הלידה מתחילתו עד סופו, מצערת שלא נתתי לכל הצירים לחולל לי בגוף את המעבר של הילד שלי לעולם. אבל אז אני מפסיקה להתנצל ומבינה שזה כנראה הדבר הכי טוב בשבילי ברגע נתון זה, אני מנחמת את עצמי שאולי בלידה הבאה אני לא אקח אפידורל כי לא יהיו מים מקולוניאליים וזו לא תהיה לידה ראשונה ואני לא אפחד שמשהו חלילה יקרה שאני לא יעמוד בכאב, שהילד שלי לא יעבור נכון בתעלת הלידה , שאני לא אנשום נכון, לא אדחוף נכון, שאני אתעלף, אאבד הכרה , שיכניסו אותי לניתוח קיסרי חרום- שמשהו לא טוב יקרה, בעיקר לילד שלי.
אז אני מפחדת כמו כל אישה, ואני מניחה שכל הריון יש לו את הפחדים שלו, ובכל לידה יש התרחשויות אחרות.