מיומנה של הנערה שלי, כתבה באנגלית כמשימת הגשה,
תרגמתי כי מאד אהבתי.
זה לא זיכרון,אלא חיים בהווה.
אני אוכל לספר לילדיי שאני מדור הקורונה.
זה הגיע פתאום, ללא הכנה אמיתית, וזה כאן להשאר.
זה שינה לנו את כל אורח החיים, וכנראה שאת ההשפעות אנחנו עוד נלמד במשך שנים.
כן, אני מדברת על הקורונה – וירוס חדש, שתוקף את האנושות מקצה לקצה. וירוס שעדיין אין לו חיסון ואין לו תרופה.
וירוס שמשנה את פני ההיסטוריה.
אמא שלי נתנה לתקופה הזו שם: חזרה לבסיס – Back to Basic.
היא טוענת שממקום בו העולם היה קיים לנו בכף היד,
טיילנו בכל העולם, קנינו דרך הטלפון מקצוות העולם, הרגשנו גלובלים וכל יכולים, פתאום מישהו החליט שצריך לנסות ולהזכר מה חשוב לנו, בני האדם באמת?
מה הופך אותנו לחברה, לקהילה?
איפה איבדנו את עצמנו במרדף אחר החומר, ושכחנו מה חשוב לנו באמת?
החזרה לבסיס, היא חזרה למקורות – למשפחה היקרה שלנו, לדברים הפשוטים בחיים – החדר שלנו, הביחד שלנו, הזמן שלנו עם עצמנו ולא עם כל העולם.
עם הקושי אני מבינה גם את המשמעות.
אני מנסה להתנהל בתוך הארוע, ומנסה לקבל את השינוי שהוא מכתיב.
בינתיים, יום ביומו אני מתמודדת.
קצת לומדת, קצת מנגנת, קצת אוכלת …קצת מכל דבר.
מתגעגעת לחיים שלפני, ותוהה מה יהיה פה אחרי.
עוד חודש אני בת 18,
תכננתי לחגוג, נראה שיש שינוי כיוון. רעיונות?