מטיילות ורוֹעוֹת עוֹלָם – כך זה התחיל…

שום דבר לא הכין אותי כהלכה לאותה הפסקה ארוכה אותה גזרתי על עצמי באהבה. זו שחייבה אותי להיות מקורקעת לבית, לסדר היום המדוקדק של הבת שלי, לנופיו המשגעים של גן השעשועים הקרוב ובעיקר לאותם לילות לצידו של אור בוהק בנשמה, שמנע ממני לישון כמו שצריך. כן, בשנים הראשונות להיותי אמא מאושרת חד-הורית, חד ערכית ובעיקר […]

בחורה עם מחשב נייד

שום דבר לא הכין אותי כהלכה לאותה הפסקה ארוכה אותה גזרתי על עצמי באהבה. זו שחייבה אותי להיות מקורקעת לבית, לסדר היום המדוקדק של הבת שלי, לנופיו המשגעים של גן השעשועים הקרוב ובעיקר לאותם לילות לצידו של אור בוהק בנשמה, שמנע ממני לישון כמו שצריך.

כן, בשנים הראשונות להיותי אמא מאושרת חד-הורית, חד ערכית ובעיקר חדת אבחנה, הבנתי שלא ממש אוכל להמשיך לטוס ולטייל לכל מקום בעולם שחפצה בו נפשי, כל אימת שאחפוץ בכך, כמו פעם.

חיכיתי בסבלנות אין קץ לרגע המכונן. לאותו רגע קסום, בו אוכל לקחת את תמר ולעוף איתה אל מרחבי האינסוף. בדיוק כמו שאני גדלתי. תחושת הרעב לנגוס עוד ועוד מקומות נידחים, להכיר אנשים במקומות שכוחי אל וגם את אלו השוכנים דרך קבע בערים גדולות ונוצצות, לא עזבה אותי לרגע.

בדומה לרועה המוביל את עדריו, כל כך רציתי לנדוד ולהקנות לביתי היחידה את ערכי אהבת הטבע והאדם, את רעש גלגלי המטוס הניתקים מן הקרקע ויותר מכל את ההזדמנות לנשום עמוק פנימה את כל מה שהעולם בטובו הרב מציע לנו.

לראות כמה שיותר, להסתקרן, לכתת רגליים, לטעום מאכלים חדשים, לשמוע שפות לא מוכרות. לבקר במוזיאונים, לחזות בהופעות טובות, להתפעל ממבנים, אנשים מעניינים, תופעות טבע. להתבלבל בדרכים, לשאול ולהתעניין, לשבת באמצע היום ולהסתכל ככה סתם על העוברים והשבים.

כשתמר הגיעה לגיל שלש, בשלה בי ההחלטה שזה אפשרי.

ארזנו מזוודה, חפץ מעבר אהוב והמון סקרנות ויצאנו לדרך. אפילו לכסא תינוק דאגתי מראש, למען בטיחותה בדרכים.

מאז, עברו כמעט עשר שנים והספקנו לא מעט. האמת? המון.

טעמנו פירות בשוק לה-בוקרייה בברצלונה, אמרנו שלום לגאודי, למדנו על ואן גוך באמסטרדם. חצינו את ים הקרח הצפוני, רכבנו על מזחלות שלג בלפלנד, נגענו בחומת סין. סרי לנקה הייתה מדהימה בזכות אנשיה והמלדיביים קבלו אותנו בסבר פנים יפות, שם בהחלט הרגשנו מלכות לכמה ימים.

צ'יצו, הנהג שלנו בטנזניה, היה הרבה מעבר למדריך האולטימטיבי. יחד איתו בקרנו בכפרים, פגשנו אנשים מעניינים ובעיקר חרגנו מהמסלול שתוכנן בזכות הקשרים שיצרנו איתו. תופעות הטבע בוורנה שבבולגריה, היו כל כך יפות ויוצאות דופן.

זנזיבר, קרואטיה, סלובניה, הונג קונג ועוד לא מעט מדינות סייעו לנו להבין שזה מה שאנחנו אוהבות באמת. זה ממלא את הלב כל פעם מחדש, מזרים אנרגיות מטורפות, מעשיר ומהנה!

את הטיולים העצמאיים תכננתי לבד, לעיתים הצטרפנו לקבוצות והיה לכך ערך נוסף ומיוחד, אחר.

טיפים, עצות זהב ובעיקר השראה לאימהות, אבות – עם ילדים צעירים – יוענקו לכם ברוחב לב, מתוך ניסיון של שנים ואהבה ללא תנאי.

מוזמנות ומוזמנים לשאול, להגיב ולהתייחס.

שלכם,

חביבה ותמר.