ביום שנועם נמרח על המדרכה, רק בגלל שתפסתי אותו מהיד והאצתי בו לרוץ לגן, הבנתי שמשהו כאן לא תקין. המילים הראשונות שלי היו "לא נורא, זה רק שפשופים". רק בדרך, כשנסעתי ברכב חֶבְרָה לצריפין, הבנתי שמשהו כאן לא תקין.
שנה וחצי אחורה מהיום, עוד הייתי מנהלת מותג ניקול בקימברלי קלארק. בפועל, עוד בורג בקורפורייט. בורג חלוד שלא ממש מצליח להתברג. לקח לי שנה להבין שאני לא ממש שייכת ועוד שנה כדי לצאת משם. אולי זה כוחו של הרגל ואולי הפחד לא להיות בתנועה. בשורה התחתונה, אף פעם לא עצרתי לשאול מה באמת יעשה אותי מאושרת? ולְמָה באמת בא לי לקום כל בוקר? ת'כלס, מעולם לא ממש עצרתי.
רבעון אחרי אותה גרירה מיותרת עברנו לכרכור. מבחינתי, זו הייתה ההזדמנות שלי לעצור הכול ולשאול את שאלות שהתשובות שלהן תעצבנה את המשך הסיפור שלי. כדי לאפשר לעצמי למצוא אותן, הקדשתי את חצי השנה הראשונה לסידור המחשבות והכנת התשתית לעסק. כך שבתום אותה תקופה הקמתי את DETAILS, העסק שלי שמתמחה בשיווק ודיגיטל לעסקים.
בשנה האחרונה למדתי המון. הפנמתי, שכעצמאית אני צריכה לעשות הכול, שיווק, פיתוח עסקי, IT, דוחות כספיים, חוזים וגם פאנלים כשצריך. ושלא תבינו לא נכון, אני לרגע לא מתלוננת. בשנה האחרונה גם זכיתי לחוות מנעד רחב של רגשות, אני נזהרת מלהגיד את כל המנעד, כי בואו נודה, אני על המפה רק שנה. אי ודאות, התרגשות שיא מהצלחה עסקית של לקוח, ואז דאון כי סוף החודש הגיע והגבייה אפעס לא במיטבה, ואז התרגשות שיא בריבוע, ברגע שקיבלתי את הבשורה שהתקבלתי לקורס הנחשק דיגיטליות בעסקים, שנייה לפני שכבר חשבתי לסגור את הבסטה ולחזור להיות שכירה (מבוסס על סיפור אמיתי).
למדתי שיש לקוחות נאמנים ויש כאלו שפחות. הפנמתי שאני צריכה לגייס לקוחות חדשים כל הזמן, כדי לא להגיע לימים שחונים. לשמחתי, יש לי לקוחות שהם רשתות וזה אומר שיש סניפים, מה שמאפשר לי לרדת ולחוש את השטח וזה כיף כל כך, כי אין כמו לראות את האינטראקציה של הצרכן עם המותג בנקודת המכירה. זה כמובן, לצד הממשקים הדיגיטליים שאני מלווה בהם את הלקוחות שלי ואת הלקוחות שלהם 24/7. היעדים משתנים הם הופכים להיות קצת יותר גמישים, כבר לא תכנית עבודה שנתית מסודרת עם חלוקה לרבעונים ויעדים קשוחים שמציגים בכנס מפונפן. נכון, לא הכול קסום, אין יום שאני יודעת כמה כסף אביא בסוף החודש ובטח לא בעוד חודשיים. אבל אתם יודעים מה? זה לא מנהל אותי. הפחד לא משתק, הוא רק מתמרץ לעשות עוד, לשנות, לטעות, לטעום ולצמוח.
כל חודש אני עושה הערכת מצב מחדש, מוסיפה מוצרים, מורידה אחרים, מבינה מה נכון לי ובעיקר מה לא. ובוחרת. בוחרת כל יום מחדש, לקחת את הזמן בבוקר, לא ממהרת לשום מקום. בוחרת לעבוד גם בלילה, וגם זה בסדר גמור. בוחרת לחפש הזדמנויות בכל אינטראקציה, כבר אין הפרדה בין עבודה לחיים ולהיפך. והכי הכי חשוב, אני כבר לא מאיצה ופחות מלחיצה, משתדלת לא לגרור ילדים על האספלט, ובטח שלא נלחצת אם אני מאחרת לישיבת הבוקר שקבעתי עם עצמי.
מבטיחה להמשיך ולשתף אתכן ואתכם ברזי השיווק ובחוויות שלי כעצמאית, הולך להיות פה מעניין, מתחייבת והולכת לעמוד במילה שלי.