מחשבות על ראש ועל זנב

ד"ר מיכל חמו לוטם היקרה והאהובה העלתה סטטוס מקסים, עם מחשבותיה לקראת החג. והאסוציאציה שזה עורר בי. הו האסוציאציה…
ראש לשועלים או זנב לאריות. מה כדאי להיות?

עד כתה ט' הייתי תלמידה במסגרת כיתת מחוננים. כן, היו לנו בכתה חבר'ה על הכייף-כיפאק. באמת איכותיים, חכמים, שכייף היה להשתייך אליהם. היו לנו מורים מהשורה הראשונה, ממש!
קיבלנו תקציבים מוגדלים עם יותר טיולים, יותר העשרה, יותר שיעורים מעניינים, יותר סיורים והתנסויות. באמת התמזל מזלי.

אבל, איכשהו

מבחינה חברתית מיציתי את הקבוצה הקטנה בת 24 התלמידים עם 6 בנות בלבד (אח"כ התרחבנו ל-9…). אחרי שש שנים רצופות. ובעיקר מיציתי את התחרותיות. בתוך הקבוצה הזו לא הייתי בעלת הציונים הגבוהים ביותר. כי זה שיש לי קצת שכל בראש, זה לא אומר שהצלחתי לרכוש מיומנויות למידה, הרגלי למידה ועבודה, סידור וארגון. וכשזה נעשה קשה ומאתגר, לא הצלחתי לעמוד בקצב של המובילים. כמו עזריאל, לדוגמה, שהיה מגיע בלי ילקוט ובלי מחברת, והיה מבריק גם בלי כלי התלמיד המסורתיים. לא הצלחתי, וזה עייף אותי. הייתי בסדר ממש. אבל לא נהניתי.

בקיצור, לקראת כיתה י' התחננתי שהורי ירשו לי לעבור לבית ספר רגיל.

וכיוון שהבנתי שהגירויים והפעילויות הרבות בהן הייתי מעורבת ומובילה (שבט הצופים, מועצת התלמידים העירונית, הגיטרה, והבנזוג בתיכון אחר) יהיו חזקים יותר מהשיעורים המשעממים בתיכון, ושבתיכון רגיל או בכיתה רגילה יש סיכוי טוב שלא אשרוד. בחרתי ללכת ללמוד גרפיקה ואמנות לבגרות, כך לפחות בשיעורים היצירתיים אהיה תלמידה מתפקדת.

מחשבות על ראש ועל זנב - רישומים מהשנים 1987-1989.  מיכל שרגיל בן סירה

וכך עשיתי, זה לא היה פשוט לשכנע את אבא, לא הייתי צריכה לשכנע אותו לעבור ללימודי מחשבים וטכנולוגיה, או להישאר בכיתתי, אבל לעבור לגרפיקה? אז הבאתי אליו לפגישה במרפאתו את אשי, שהיה בכתת הגרפיקה שנתיים מעלי. אשי סיפר לאבא על בית הספר, המורים, ותכנית הלימודים. ולבסוף הצלחתי. אני חושבת שבעיקר הצלחתי להראות לאבא שאני גם מאד רוצה את זה, ושאני גם מבינה את המשמעויות (בגרות כנראה פחות טובה מזו שיכלה להיות לי אם הייתי ממשיכה עם המחוננים, ואולי השלמות אם אזדקק להן לפני התואר האוניברסיטאי ואחרי הצבא. וזה אגב בדיוק מה שעשיתי).

בכתה הזו היו 3 בנים וכל השאר, כ-30 בנות. כמעט כולם חדשים לי. שמחתי על הבחירה. היא היתה נכונה עבורי. היא נתנה לי אוויר וחופש מצד אחד, היא נתנה לי תחום עניין להתעמק בו, והיא קירבה אותי גיאוגרפית לאהוּבִי ולחברתי הטובה בתיכון הסמוך.

אבל המחנכת שלי, לא מהדגולות שידעה מערכת החינוך בישראל, אלישבע, חשבה שבחרתי בקבוצה החברתית הלא נכונה להשתייך אליה.
היינו חבורה קטנה וחמודה של חברות שכללה בהתחלה את אמיר (שעזבה לאקסטרני), איילת (שסבלה מאד בבית הספר) ולני (שהיתה מגיעה בכל פעם עם תסרוקת מגולחת חדשה ושונה. ממש "פאנקיסטית". עם ג'ינסים קרועים. צמידים על הידיים, ויותר מדי חורים באזניים). אבל ביחד היה לנו חיוך גדול.
וכולנו היינו מוכשרות מאד. ויצירתיות. ונערות צעירות.
אלישבע לא עמדה בזה. היא קראה לי לשיחה ואמרה לי: "זה נורא חבל שאת בוחרת להיות ראש לשועלים. במקום זנב לאריות."

והנה לכם,

אז מה עדיף להיות ראש? או זנב?

גם זה טוב וגם זה טוב. לכל אחד מאלו יש תפקיד בחיינו. וגם כשאנחנו זנב, אנחנו יכולים להוביל, וגם כשאנחנו ראש מותר לנו להשתרך קצת מאחור. כי בעולם הזה, אלישבע, אין שחור ולבן. את שומעת? אנחנו אנשים שונים עם שלל גוונים. ואנחנו בו זמנית גם וגם וגם. גם אלופים. גם נכשלים. וגם בינוניים להפליא.

מחשבות על ראש ועל זנב - ציורים משנים 1987-1989.  מיכל שרגיל בן סירה

אז אני מרשה לעצמי לעצור לרגע ולציין את כל הרגעים בהם הייתי מצליחה בשנים האלו, בהן נתפסתי בעיניה כמי שנמצאת בצד הלא נכון, ולהודות להם, ולהכיר בהם – בהצלחות שלי:

על רישומים יפהפיים, שיפים כמוהם לא ציירתי מאז התיכון.

על הישגים כל כך מרשימים בצילום, וכנראה הציון הגבוה בכתה, כי המורה נתן לי את הכבוד להיות הצלמת של כל אירועי בית הספר בכתה י"ב.

על פרס שזכיתי בו ברמה ארצית על עבודה שכתבתי בתולדות העבודה. (היה איזה אלבום משמים שהוענק לי בטקס רב רושם בעמל ליידי דיוויס בתל אביב).

על קבוצת הצופים שהידרכתי.
על זוגיות מקסימה שליוותה את כל שנותי בתיכון.

כל אלו ועוד בשנים בהן אבי חלה בסרטן, חטף שטף דם בראשו, ולבסוף נפטר.

הלאה המורות המסרסות! מי נתן לכן בכלל ת'רשות לשתול לנו בראש מחשבות, משפטים ואמונות
מקטינות, מגבילות, וכל כך נוכחות גם 25 שנים אחרי?

כולנו גם וגם וגם
נפלאים ומובילים, מנסים ונופלים, וגם סתם הולכים בתלם.
וזה הכי סבבה שבעולם.
שנה טובה לכולנו .

 

נ.ב.
הנה הפוסט של מיכל אהבתי ת'סייפא לפעמים צריך לדעת להיות גם זנב.

נ.ב. 2
וזה אלבום קטן עם כמה עבודות ששמרתי מהלימודים במגמת הגרפיקה. להנו