מחר יש בית ספר

בחורה עם מחשב נייד

השעה 21:00. עשרות דרדקים עולים בזה אחר זה לאודישן מול צמרת המוסיקה הישראלית, פותחים את הפה ושרים. לא חלילה שירי ילדים, אלא שירים של 'גדולים'. אחרי הכל אם מישהו החליט שיש לשדר את התוכנית הזו אחרי החדשות, אז שלפחות המבוגרים יהנו משירים שהם מכירים.

למה? למה הילדים המתוקים האלה צריכים את זה בכלל. מה קרה לתמימות? מה קרה למשפט: תנו להם להיות ילדים, יהיה להם מספיק זמן להיות גדולים. פתאום כולם רוצים להיות מפורסמים. כל אמא שנייה בטוחה שהבן שלה יהיה זה שיזכה בחוזה שמן שיבטיח לו את עתידו הכלכלי. ואם זה מה שאתם רוצים למה אני צריכה להיות בעונש? אתם רוצים להראות תוכניות ילדים, סבבה. אבל לפחות תשדרו אותן בשעות של הילדים – בין 16:00 ל- 20:00. למה לעזאזל בשעה 21:00, בשעה שרוב הילדים הצעירים כבר מזמן צריכים להתכרבל במיטה, או לפחות להקשיב לסיפור לפני השינה, הם מצטופפים על הספה בסלון, פוערים עיניים וצופים בבני גילם המזמרים?

התשובה די ברורה. היום, בעידן הרב ערוצי, אין מקום לילדים בערוצי הטלוויזיה המרכזיים – ערוץ 1, ערוץ 2 וערוץ 10. כל הבוקר משדרים תוכניות לייף סטייל וייעוץ, שעות הצהריים מוקדשות ברובן לשידורים חוזרים מהבוקר, והחל מהשעה 16:00 מתחילים בעצם השידורים למבוגרים. ערב חדש, חמש עם, שש עם, עושים סדר, היום עם גאולה אבן, לונדון וקירשנבאום ודומיהם. כולם מדברים פחות או יותר על אותו דבר, נושאים אקטואלים כאלה ואחרים שבלאו הכי יידונו במהדורות החדשות המרכזיות.

והילדים? הם נידונו להתבטל מול ערוץ הילדים שמזמן שכח מי קהל היעד שלו. זוכרים שפעם הייתה הטלוויזיה הלימודית (החינוכית) ובה שודרו תוכניות המיועדות לילדים ונוער? כן אותה תחנה שבה נוצרו קישקשתא, ריץ' ורץ', צ'ומפי ואין שם, פיסטוק, פרפר נחמד, וגם HERE WE ARE, GABY & DEBBY, קח סיכון, ועוד ועוד תוכניות מגוונות. אני בטוחה שקברניטי הערוצים הגדולים מתרפקים מעת לעת על התוכניות האלה, אז למה דווקא הם נותנים יד להשתלטות הברברת והקשקשת בטלוויזיה?

מה הפלא שהילדים בורחים למחשב, הרי אין להם אלטרנטיבה טובה יותר בטלוויזיה. כמה ילדים בני עשר אתם מכירים שירצו להקשיב לצבי יחזקאלי, נדב אייל או עודד בן עמי?

במקום זה מגישים להם את 'בית הספר למוסיקה' בשעה מאוחרת, כשבעצם הם צריכים ללכת לישון כי מחר יש להם בית ספר אמיתי. ואז, כדי לתקן את מה שקברניטי הטלוויזיה מעוללים לעוללים, מביאים לאולפן את פרופסור רולידר שינזוף בהורים שהם נותנים להישאר ערים עד מאוחר. נו, באמת. עוד תוכנית דיבורים.

שרית ליבנה אשכנזי
על המצבה שלי בעוד המון שנים ייכתב "כאן קבורה אשה שעשתה אהבה עם מילים". בעל העסק 'מילים זה כל הסיפור' - כתיבת תוכן שיווקית, פרסומי, סיפורי חיים ועוד. https://www.facebook.com/saritlivnewords/?modal=admin_todo_tour