למה לכולם יש ולי לא?

פוסט קצת מתבכיין, על מה שיש ומה שאין

בחורה עם מחשב נייד

יש ימים כאלה, בהם החיים של כולם בעיקר כולן נראים לי יותר שווים מהחיים שלי. כולן יותר יפות ורזות ממני, לכולן יש בעלים יותר צעירים, חתיכים, עשירים, קוליים משלי. לכולן יש יותר ילדים ממני (שזה לא בעיה כי יש לי אחד), בתים יותר יפים, עבודות יותר מספקות, מעניינות, והן בטח מרוויחות יותר ממני. הבנתם את העיקרון.

ואני קראתי את "לאהוב את מה שיש" ומשתדלת לתרגל את ה"עבודה", אבל יש ימים כמו האחרונים שאני רק רואה את מה שאין. אולי זה קשור לגיל המעבר, שאני בתוכו עכשיו, קצת בעיות שינה, גלי חום, כאבי ראש, דכדוך קל ועייפות.

ואני כבר שבע שנים בעבודה הנוכחית שלי, זה המון זמן בשבילי, הכי הרבה שהייתי אי פעם באותו מקום. אני בכלל באה מטלוויזיה ושם כל כמה זמן עוברים פרויקט, תכנית, ערוץ, תחנה. וגם בהיי טק עבדתי ועוד בסטרט אפ ושם בכלל שנתיים זה המון זמן במקום אחד, אז שבע שנים.

והן היו שבע שנים טובות, מקום נעים, חברות, עבודה יצירתית, תנאים טובים. אבל לי תמיד יש משהו בפנים שרוצה וצריך לשנות, לזוז הלאה, לא יכולה שמשעמם לי. וכל כך השתניתי בשנים האלה, הפכתי לפמיניסטית מודעת יותר, לפעילה חברתית מתנדבת ב"רוח נשית" עמותה לעצמאות כלכלית לנשים נפגעות אלימות, ואני רוצה לעסוק בזה יותר בעבודה עם נשים.

ולמדתי כתיבה, ואני מסיימת לימודי עריכה, שנתיים שלמות בבית ברל, ומה אעשה עם כל המיומנויות החדשות האלו. שינוי מקצועי בגיל חמישים, פחד אלוהים.

להיות עוד פעם במקום הזה של חיפוש עבודה. כן ירצו לא ירצו, ללכת לראיונות, לשלוח קורות חיים, להתייעץ עם אנשים. כבר יש לי את המקום שלי הבטוח, הנוח uהמוכר. פתאום ככה לצאת מאזור הנוחות שלי.

ומה עם הכסף והתנאים, להיות עצמאית פתאום? לרוץ אחרי הכסף, לחפש לקוחות. גדלתי עם אבא עצמאי זה לא קל.

אבל אני עוד מעט בת חמישים, אולי אם אני אכתוב את זה מספיק פעמים אני אאמין לזה. אז אם לא עכשיו מתי. אולי זו ההזדמנות האחרונה לשינוי אמיתי? צריכה לאזור אומץ, מה שהיה קל לי פעם, המעבר ממקום למקום, קשה לי עכשיו, כבר יש לי שורשים, אני כבר לא קלה כל כך כמו פעם.

ואיך יהיו החיים שלי בלי העבודה שאני מכירה והאנשים שאני אוהבת. בלי החדר היפה שלי במשרד שנשקף ממנו נוף של שדות, אבל גם בלי ארבעים דקות נסיעה לכל כיוון. לעבוד יותר מהבית, או ליד הבית.

זמן של התלבטויות, עוד מעט מסתיימת שנת הלימודים ובספטמבר תתחיל שנה חדשה. בפברואר יהיה לי יום הולדת, עגול גדול, חמישים כבר כתבתי.

מקווה שעד אז אהיה במקום אחר, מבחינה מקצועית ואישית, אוהבת יותר את מה שאני עושה, שלמה יותר.

קוראת ספרים
קוראת, בלוגרית ובעיקר עורכת ספרים. קוראים וכותבים מוזמנים לאתר שלי כדי להכיר אותי יותר ואת מה שאני עושה shlomitlica.co.il