מחפשת עובדת סיעודית ?? בהצלחה…….

לרובנו יש אבא / אמא שהגיעו לגיל שצריך להתחיל…..אמא / אבא זקוקים לעזרה: קניות, ליווי למועדון, הליכה לרופא, בישולים, נקיונות, לאפשר בת לוויה בבית גם כחברה וגם כבטחון. על פניו זהו נראית אחת המשימות הכי קלות שיכולה להיות – כי מה ? קבלי את האישורים המתאימים ממשרד התמת, משרד הפנים, ביטוח לאומי, משרד הבטחון ולשכתו הפרטית של ריבונו של עולם. קיבלת את כל האישורים? יופי…עשית צעד אחד בים הניירת ומשרדי כח האדם שכבר מציעים לך עובדת זרה מדהימה שמחכה בדיוק רק  לך….ממש – כפפה ליד…והאופטימיות חוגגת…
מצאת משרד כח אדם שמבטיח לפרוס לך את כל העובדים והעובדות הסיעודיים שקיימים על פני הגלובוס – ואת מרגישה הכי טוב בעולם. ילדה טובה שכמותך, אשת חייל ממש – הבחנת במצוקה הקטנה ביותר בבית? והופס……יצאת למסע חיפושים. כן, כמו כולם ביררתי בין חברים (כן, חלק גדול מהם משתמש בשירותי משרדי כ"א לאותה מטרה), קיבלתי רשימה וכמו רשימת מכולת עבדתי איתה, בכל משרד שאלתי ונשאלתי, עניתי ונעניתי ו…כן – כולם , אבל ממש כולם היו נחמדים עד כדי רמת גועל אמיתית כשהבטיחו שזו ממש לא בעייה למצוא "בדיוק"  את מה שאני מחפשת. אידיוטים שכמותכם – הרי לא ראיתם את אמא, לא התרשמתם , לא ניסיתם לשוחח , לראות מה עניינים, שמעתם ממני רשימת מכולת – הרי באותה מידה יכולתי להעביר בפקס את הרשימה ולקבל את BIO-DATA של כל העובדות…..אבל מה ילדה של אמא? את הרי לא תשני את העולם – אם תרצי או לא תרצי…..וככה פועלת לה מסגרת העולם החופשי.
השלמתי עם המסגרת אבל רציתי להאיץ תהליכים: צ'מעי – אם את רוצה את המסלול המואץ תבחרי מישהי שכבר נמצאת בארץ ומחפשת עבודה….ואני ככה בטעות ובעדינות שואלת: אם היא נמצאת בארץ למטרה הזו – איך זה שאין לה עבודה? או….כאן כבר קיימות שלוש תיאוריות מככבות : הראשונה והפשוטה והכי בנאלית – עובדת נהדרת ומסורה – רק מה?? בעיה קטנה, הבוס שהיא עבדה אצלו מת ולכן היא מחפשת. הופס….עברנו לאופצייה שניה – עובדת מסורה ומקסימה ונאמנה ו…..(כמעט נחנקתי מעודף מילות חיבה והערכה) – רק מה? העבירו את הקשיש לבית אבות ולכן לא נזקקים לשירותי עובדת הסיעוד יותר. גרסה שלישית לסיפור : עבדתי אצל קשיש אבל הילדים לקחו אותו אליהם ואני מחפש/ת עבודה.
עד עכשיו הזכרתי את מסלול א' (איתור עובדת סיעודית זרה אבל… מהארץ)  במרוץ ובחיפוש אחרי עובדת סיעודית זרה וגם טובה, קיים כמובן גם מסלול ב' – " ייבוא אישי" –  (זה נשמע איום ונורא – כמו סוג של סחורה) – במסלול הזה אתה מזמין לפי מפרט הצרכים שלך (של אמא )   ומגיעה לארץ עובדת "לפי בקשתך" (אפשר לחשוב שאנחנו מדברים כאן על שיר ממצעד הפזמונים. אם זה לא היה כל כך עצוב  זה היה מצחיק. אבל זה עצוב, עצוב מאד וגם נורא.
מלבד ההבדלים שהזכרתי קיים הפער הגדול בלוח הזמנים שאצל רוב המשפחות שזקוקות לעובדת סיעודית – הזמן הוא חיוני. עובדת שנמצאת בארץ והגעתן לידי הסכמה – העבודה מתחילה במיידי, מקסימום עניין של ימים. עובדת שמביאים מחו"ל – "ייבוא אישי" – עד שתבוצע השמה – כלומר עד שהעובדת תתחיל בתכלס לעבוד עבור אמא יעברו בערך חמישה שבועות וזה נצח במושגים של מי שזקוק לעזרה הזו – לעובדת הסיעודית , ומי לא?? (הרי לא היינו מחפשים אם לא היינו זקוקים…..).
כמובן שקיימת הדרך שבה בני המשפחה בלבד סועדים את אבא / אמא – אולם לא תמיד הדבר אפשרי בגלל נסיבות פיזיות או כל סיבה אחרת ולא בגלל האמונה ש"כסף יפתור את הבעייה".  אבא ואמא בשבילי הם בחיים לא "בעייה" – הם היקרים לי מכל, הם ערך מקודש ואני רוצה לתת להם את הכי טוב שאני יכולה להעניק, אבל אילוץ פיזי שלי מונע ממני ולכן כעזרה וכדי לשמור על איכות חייה של אמא (במקרה שלי – אבא נפטר כבר) – אני מחפשת עובדת סיעודית…..
במסע הארוך הזה עברתי עובדת פיליפינית (בייבוא אישי) – לקח זמן אמנם והגיעה עובדת, אניטה שמה – אולי מיומנת ומקצועית אבל איך לומר לא ממש היה "קליק" אישי, שכל כך חשוב בסיטואציות כאלה, שהמגע האינטימי הוא כל כך רחב . העובדת השנייה שהייתה לנו היא מסרילנקה –  נילי (מצאנו ביחד שם ישראלי שמזכיר את השם המקורי שלה שהוא ארוך ובלתי ניתן להגייה נכונה) – מדהימה, מקצועית, מחבקת, הפכה ממש לבת משפחה…אילו יכולתי לבחור לי אחות ולאחל לאמא עוד בת- אין ספק שהייתי בוחרת בה. לשמחתי / לצערי – היא מצאה כאן גבר שעיבר אותה והיא עברה תשעה חודשי הריון (עם כל הקושי שהיה כרוך בהמשך העבודה וזו הייתה בחירה שלה) הענקנו לה תמיכה מלאה שלנו (עד כמה שיכולנו – גם אם היו פשרות בענייני העבודה ), ליווי רפואי ואישי,  נילי עבדה עד כמה שיכלה, אבל הייתה מסורה לאמא עד כמה שיכלה ברמה הרגשית וזה באמת לא פחות חשוב. הייתי מוכנה לשלם כל מחיר על היחס, החמלה, האהבה, הרוך והתמיכה שהיא העניקה לאמא –  בענייין  העזרה הפיזית הייתי צריכה לאלתר – אבל נקלעתי לסיטואציה שהיה צריך להפוך את הלימון ללימונדה וכך עשיתי.  בחדר לידה נוצר הצורך להפוך את הלידה לניתוח קיסרי,עם כל הקושי מדובר בארץ זרה, צוות רפואי זר, שפה זרה – היחידה שהעובדת הזרה שלנו רצתה לאחוז את ידה בזמן לידה בניתוח – הייתי אני. נכון, זה בדרך כלל לא המצב – בדרך כלל לא מגיעים ליחסים אינטימיים ורגשיים כאלה – אבל צריך לזכור שיש גם כאלה.
לא כולן מכות, לא כולן נוטשות, אבל יש גם כאלה. לא כולן מגיעות ממדינה אחת ודווקא משם הן עצלניות, גנבות וכו' וממדינה אחרת הן כמעט על תקן קדושות. לא כולן כאלה ולא כולן אחרות…..יש ויש מכל דבר כמו שאנחנו מכירים.
אחרי כל אלה….כרגע אין לי עובדת סיעודית (נילי ילדה – זוכרות??), והמסע מתחיל מחדש……
ועכשיו….יצאנו אל הדרך (אחרי העובדת שילדה וחזרה לסרילנקה), וזוהי לא דרך קצרה, אפשר לקצר אותה במחיר התגמשות על איכות או בנושאים אחרים. אני לא רציתי לוותר, אני לא רציתי להתגמש – אמא שלי היא עבורי ערך מקודש ואני לא מחפשת עובדת סיעודית שאפשר לסמן לידה וי – אני רוצה יותר מכך (ואולי זה המחיר שאני משלמת..), אני מחפשת מישהי שתוכל להיות עם אמא, בשביל אמא, ליד אמא – וכמובן כל מה שמסביב… קשה מאד ,עכשיו – היום בדיוק, אני  "חוגגת"   תשעה חודשים נטולת עזרה ואני חיה מאלתור לאלתור, אני אמביוולנטית לחלוטין : מצד אחד אני מרגישה ברת מזל שיש לי עוד זמן איכות להיות עם אמא שלי, אומרים שאמא יש רק אחת ואני מאמינה בזה מאד, ואני אוהבת אותה ואני מנסה להעניק לה את הכי טוב שאפשר.
מאידך, אני זקוקה לה לעובדת הסיעודית, אני זקוקה לה מאד, אבל אני לא אעשה הנחות , אני לא מוכנה להתפשר גם אם יש כאלה שיאמרו שהזמן הוא פקטור. אני מסכימה שהזמן הוא פקטור אבל אמא היא לא – והיא תקבל את הטובה ביותר שאני אוכל לתת.
בשעה טובה ומוצלחת "הזמנתי"  עובדת מהודו, שצריכה להגיע אם ירצה ריבונו בעוד כחמישה שבועות (אחרי ארגון כל הניירת והאישורים וההיתרים), עכשיו , כל שנותר לקוות הוא שההימור שלקחתי הוא אכן הימור טוב, שתהייה כימיה, שהעובדת תהייה קומוניקטיבית, מקצועית, מסורה, אוהבת ותעשה את מה שצריך – כי אנחנו בית ומשפחה טובה….ממש כמו במודעות…..