יום אחד ארזתי שתי מזוודות, לקחתי את הפריג'ידר הישן צבעתי אותו בכחול, כמה קרטונים ועזבתי את הבית.

צילום: מאירה גוראי רז

אני יותר ויותר שומעת בשנים האחרונות את הביטוי “להגשים את החלום” .

וכל פעם אני הולכת אחורה קצת על סרט  חיי ובודקת האם היה לי חלום בכלל??? ואם כן מה רציתי להגשים??? ובעיקר מתי חלמתי אותו???

משום מה עדיין לא מוצאת חומרים.

איך זה יכול להיות? אני אומרת לעצמי, כולם סביבך היה להם חלום כלשהוא.. והם הגשימו אותו או ממש כרגע נמצאים בתהליך הגשמתו…

ולמה תמיד את כזו ש”חושבת את עצמך כל כך מיוחדת”??? את תמיד אוהבת להפוך הכל ולהגיד את הדברים שונה..

סליחה אבל לי לא היה חלום… ומה שאני עושה היום הוא לא הגשמת חלום!!!

אני עושה מה שאני עושה מתוך כך שחיי התגלגלו כך ללא תכנונים מוקדמים…

וכשהלכתי לבדוק את סרט חיי לחפש את החלום שלי, הצלחתי להגיע לגיל 47 (היום בת 67) היום בו עזבתי את הבית במושב ועברתי לדירת חדר+ממ”ד באשקלון,  ליד המרינה קומה שישית דירה מס’ 6 מול האופק כשכביש בלבד חוצה  ביני לבין הים.

 יום אחד קמתי ועזבתי את ביתי וכל מה שבניתי ויצרתי. לקחתי מעט מאד חפצים, בעיקר את מערכת העריכה , מצלמת הוידאו , טלוויזיה , המקרר הישן שצבעתי בכחול, קצת כלי מטבח מצעים, בגדים ונעליים.

 את המכונית הפחות טובה…ו- 9,000  ₪ מינוס  בחשבון  הבנק שקיבלתי כמתנת שחרור מהאקס שלי…

המשך יבוא…

צילום מאירה גוראי רז.

18/2/16

שבועיים שקדמו ליום הזה בו עברתי לדירה במרינה, האווירה בבית הייתה איומה, מאחר והייתי רגילה לכך לא הרגשתי שמשהו לא בסדר…

כבר כמה שנים שישנו בחדרים נפרדים… התקשורת הייתה עניינית לגמרי כמובן רק בעניין צרכי הילדים שלנו, ו/או התנצחויות מילוליות כשאני מפתחת ז'אנר קומי שהולך ונהיה שנון מרגע לרגע ומיום ליום.

הקטעים הקומיים היו באים לביטוי בעיקר אם היתה באה חברה שלי אלי או חברים של הילדים בעיקר של יהלי הבת שלנו.

היה הרבה תיסכול ועצב מתחת לסגנון הקומי הזה… ערב אחד יהלי נכנסה הביתה אחרי מריבה גדולה שלנו, אני הייתי בחדר השינה שלי… היא נכנסה ואמרה לי כך: בובה (כך היא מכנה אותי לרב האמת שהיום כבר פחות) אי אפשר לסבול אתכם יותר!!! מה את מתכוונת לעשות עם זה???

אמרתי לה הייתי מתה לעוף מפה, אבל רק עכשיו התחלתי קריירה כמנחה לשינוי הרגלי אכילה, והייתי בעיצומו של תהליך הקמת קבוצות בכל הארץ, ואין לי מספיק כסף  לשכ"ד דירה , לתחזק רכב  בת ולאוכל.

 אם אבא שלך יסכים לשלם לי את שכה"ד אסתדר.

יהלי בתוך מס' דקות ניסחה מסמך עם הבקשה שלי הלכה החתימה אותו חזרה אלי והחתימה אותי, ובשלב הזה התחלתי לארגן את הפרידה שלי מהבית בכוכב מיכאל.

כשאני אומרת פרידה זה אומר שרנן הבן שלנו נשאר עם האקס שלי, כי לא רציתי לשנות לו כלום בענייני גיאוגרפיה בשלב ההוא של חייו . הוא היה אז בן 15 ויהלי בת 20 . ובנוסף לא הייתי במצב כלכלי  יציב שאוכל לדאוג לו.

איך עוזבים בית אחרי 23 שנות נישואין??? לאן אלך???

רנן למרות שהיה רק בן 15 מכיר את אמא שלו היטב, ופתאם היתה לו הברקה,

הוא אמר לי אמא את שומעת??? יש מקום אחד שמתאים לך לגור בו,אני אסדר לך…לאח של חבר שלי יש  משרד בבניין הזה והוא מנהל את כל השכרת הדירות , זה ממש על הים ואת צריכה מרחבים ונוףףףף.

(בכוכב מיכאל הבית שלנו ממוקם בצמוד לשדה הפתוח, וקודם לכן באנו מאופירה שהיא שארם א שיח שהנוף הטבעי שלי היה ים סוף וחופים זהובים )

למחרת חתמתי על דירונת במרינה כפי שכבר הזכרתי כאן.

מה לוקחים???

צילום מאירה גוראי רז.

התקשרתי לחבר טוב נקרא לו לצורך העניין "ריש" (האות ר') ואמרתי לו :

תגיד ריש איך עזבת את הבית??? מה לוקחים קודם???

אמר לי ריש: שתי מזוודות עם בגדים , ואח"כ לאט לאט מה שאת צריכה באמת.

23/2/16

"ר" מאד עודד אותי לא לפחד, ולהעיז לצאת מהטירוף הזה שחייתי בו.

 התחלתי לארוז את הבגדים, מינימום ריהוט מזדמן, שאיתו אילתרתי בית "ייאפי".

 הבסיס למיטה, ושולחן העריכה הענק שעמד באמצע הסלון היו עשויים מחלת דבש שהיא קומבינה של קרטון.

(אני זוכרת שהשכן העשיר בקומה שלי שהיתה לו דירה פינתית גדולה עם כל הגאדג'טיםהעכשווים… כמו "גז מזכוכית" עם חשמל…יום אחד נכנס לשתות קפה ,ואמר חצי שאל: מה זה בית מקרטונים??? לכי תסבירי לו…)

הלילה הראשון שלי מול הים.

 המיית הים ורחש הגלים בעיקר בלילה היו ממש בתוך חדר השינה. קומה שישית מול הים אין צורך במיזוג רק לפתוח חלונות לרווחה ולתת לסאונד של הטבע לעשות את שלו. למרות הקסם שלו היתה לי הרגשת זרות ובדידות שהרי יצאתי מרחשי שדות ומרחבים אין סוף ומביתי שלי.

זה הרגיש כאילו באתי לשקט שלי, ועכשיו מתחילה הכל מחדש.

 צילום מאירה גוראי רז

לא הבנתי כלום… איך עושים את זה?

היה לי ברור דבר אחד! והוא שאני אעשה הכל שלעולם לא אחזור אחורה. האיום הגדול ביותר היה אם  אצטרך חלילה לומר לאקס שלי שאני חוזרת לגור במושב בבית המשותף שלנו.

בדיוק התחלתי קריירה של מנחת קבוצות לשינוי הרגלי אכילה, הקמתי תוך זמן קצרצר כ-7 קבוצות ברחבי הארץ. בחשבון הבנק שקיבלתי ב"מתנה" מפירוק הזוגיות שלנו היו מינוס 9,000 ₪.

ובכדי ל החיות אותו ולהכניס עוד כסף עבדתי בסידור עיתונים עדכניים לסופר מרקטים מדי יום. הייתי מתעוררת בארבע וחצי בבוקר ויוצאת מביתי במרינה בחמש בבוקר לששת חנויות הסופר הגדולות ,הייתי ממתינה עם כל הספקים /העופות/הדבורים/הזבובים והאספקה היומית בכניסה האחורית של המחסנים, הייתי עוברת פיקוח וספירה של הכמות, ואז נכנסת לפרוק את העיתונים החדשים וומוציאה את הישנים. באם הספירה שלי היתה לא מדוייקת בעיתון אחד, כמובן בתם לב… (מעריב /ידיעות …) הייתי חוטפת קנס עם חותמת אדומה של 180 ₪.

שזה אומר שלא רק שלא אתפרנס באותו יום אלא עוד אשלם להם.

אחרי חלוקת העיתונים, לקחתי משרה נוספת שהיתה מכירת חומרי יצירה של מותג גרמני שהיה מיועד לגני ילדים והכיתות הנמוכות בבתי הספר, זה אומר שהייתי קובעת פגישות עם גננות ומורות. מגיעה לגנים בתיאום ובתוך הרעש של 40 ילדים עליזים ושמחים, הייתי מדגימה לגננות אחת אחת את החומרים ועושה הזמנה.

אחרי אלה, הייתי קופצת הביתה לאכול נחה כשעתיים ויוצאת שוב  לקבוצות שלי להנחות. בתחילת הקריירה היו לי כ-11 קבוצות ברחבי הארץ מאילת עד רעננה.

באותם ימים היו רגעים כשהייתי נכנסת לטנדר בופלו שנסע על דיזל ולא ידעתי מי אני ולאן פניי מועדות.

בטירוף הזה הייתי כשנתיים מלאות.

25/2/16

מה שבעיקר הפחיד אותי אצל עצמי הוא שאני מסוגלת להתגעגע גם ל"חרה".  כמו: להרגשה המשפילה של אשה דחוייה ולייצר הכחשה ענקית ולהפוך את חיי לסטנד אפ מתמשך עד כדי שאנשים יחשבו איזה כיף להם לזוג המוזר הזה, כל הזמן מצחיק שם…

ביקשתי מחברות לעזור לי למצוא בן זוג, אתרי ההיכרויות שבמחשב שעדיין לא היה לי, היו רק בהתפתחות ולאחת כמוני שבעיקר חשדתי בכל העולם, לא  התאים  הרעיון כלל וכלל.

אז התחילו דייטים יזומים שבאו מזאת שמכירה את זאת ואת זה…והנה יש כאן עוד אחד שממש עכשיו טרי טרי עזב משפחה… ויש עוד אחד שמאד וותיק בלהיות לבד ומת למצוא מישהי רצינית… וכל הפגישות האלה לא צלחו. היום אני יודעת שלא ממש הייתי בשלה לקשר , ובאתי מביקורת ויותר רציתי לראות ולהווכח איך הם "לא" מתאימים לי. שלא לדבר גם על האופציה השנייה שגם לא רצו אותי.

זרמתי, היו הכרויות על הדרך… פיתחתי תדר כזה שבחור יכול לקלוט שאני מאד רוצה קשר, וקרו פה ושם "סטוצים" למה לא??? רציתי ללמד את הנושא וחוץ מזה אמרתי לעצמי : מה כבר יש לך להפסיד??? 23 שנים היית נאמנה לשום לדבר… חיית באוויר ,גידלת ילדים עכשיו תורך תלמדי את הנשיות שלך מהתחלה.

היום במבט לאחור אני יוכלה לומר שזו היתה אירית אחרת, אין לי אותה יותר וגם לא מתגעגעת אליה, זו היתה מין התנהלות של זרימה והתמסרות לרגע הזה שקורה כאן ועכשיו.

מזל שאני עטופה בחברות טובות שיכולנו לצחוק עלי ועל הקטעים שחוויתי ביחד איתי. זו דרכי להרגיש נורמאלית… להבין שאני יכולה לעשות מה שבא לי.

תמיד הייתי אומרת לעצמי: ת'שמעי את יתומה… אין הורים לדווח להם, אח"כ גרושה זאת אומרת חופשייה, וכל השאר מה זה משנה???.

27/2/16

כבר הזכרתי שהקמתי 11 קבוצות שהנחיתי מאילת ועד רעננה בכל  שבוע.

מה עבר לי בראש לפתוח קבוצה באילת??? יהלי ביתי היתה שם בצוות הווי של אחד מבתי המלון, וזו היתה הסיבה לפתיחת הקבוצה באילת .דאגתי גם לפתוח במצפה רמון וכך ביום שלמחרת בדרך הביתה התפרנסתי בנוסף, ושאר השבוע הנחיתי באזור מגוריי ועד רעננה קבוצת נוער וחוזר חלילה … בכל יום חמישי עליתי על הבופלו שלי נסעתי הכי דרומה שאפשר לאילת וביום שני כבר הייתי בחזרה במרינה אשקלון בדירה שלי. הנסיעות האלה היו ביזנס ופלז'אר גם יחד.

הייתי נוחתת אצל יהלי בימי חמישי, ונהיית נהגת המונית הפרטית שלה, לקחתי אותה לכל מקום והייתי ממתינה לה שתסיים לעבוד. לא עניין אותי ביטול הזמן שלי, לא היו לי עקרונות, לא ידעתי מה אני רוצה חוץ מפרנסה ולהיות איתה בכל שבוע מס' ימים.

רנן המשיך לגור במושב עם האקס שלי, לא היו לי ייסורי מצפון, כי השארתי את הבית ולא הזזתי כלום בחיים שלהם חוץ מאת עצמי, ובכך שרנן היה מעורב מאד ואפילו תמך בעזיבה שלי , הוא אפשר לי להרגיש בסדר עם זה.

הנסיעה לאילת היתה חוויה בפני עצמה הייתי מחלקת את הדרך, והיו לי תחנות קבועות כמו במצפה רמון הייתי עוצרת בצל מדבר, נכנסת למתחם שלהם לשתות קפה ולהשקיף על המכתש האלוהי. שילבתי טרפיה שהייתי זקוקה לה להשתיק את "רעש הדאגות" שרצו לי בראש. וכטרפיה נוספת נהניתי מים סוף כשכל פעם היינו יושבות בחוף אחר או רוחצות בים, משנרקלות, שומעות מוסיקה ומסתכלות על השקט של המים. ובלילות היינו יוצאות יהלי ואני לבלות במועדונים הכי רועשים שאפשר היה לרקוד.

לרב יהלי רוקדת ואני מסתכלת.

צילום מתוך המופע שלנו "טיפול 10,000" צילמה:מאירה גוראי רז.

היו לה מלא חברה שאהבו לצאת איתה, יהלי טפו טפו רקדנית שאין דברים כאלה, היא נכנסת לרחבת הריקודים אי אפשר להוריד את העיניים ממנה. יש לה סגנון מיוחד שזורם עם המוסיקה, וכל כולה בפנים  עם חיוך מרוח על פניה.

כשהתחילו הטלפונים של החברה לאן יוצאים ואיך? היא היתה אומרת "תישמרו מקום לי ולאמא שלי!" הייתי אומרת לה: יהלי, זה לא פדיחה בשבילך להגיד אני באה עם אמא שלי??? זה נשמע כמו ילדה עם בעיות שיוצאת בערב עם אמא!, פעם אפילו אמרתי לה זה נשמע כמו איזו מחלה שאת חלילה גוררת אני באה עם ה"שפעת" שלי! ואז היתה אומרת לי: בובה תשמעי! מי שלא מתאים לו או לה שלא יבואו… יאללה זזות… גם כשהגענו למקומות והחברה כבר היו יושבים היא היתה צועקת בכל המועדון יש מקום גם לאמא שלי??? …

אחד הערבים כשיצאנו ל"מנקיס" שהיה מועדון הבית שלנו, שם היו מגיעות להקות מחו"ל ושלושה שבועות ערב ערב נתנו הופעה חיה. יהלי היתה רוקדת לרב, ואני הייתי יושבת כמו בגלרייה של אנשים מקשיבה למוסיקה, צופה ביהלי רוקדת ומתבוננת באנשים מכל העולם. באותו ערב מימיני היה שולחן של כעשרים גברים מילואימניקים , אני זוכרת היטב כי הם היו במדים אי אפשר להחמיץ, אני ישבתי לי בפוזה הרגילה צפיתי ביהלי ובשאר… היה שלב שהם עזבו את המנקיס, ופתאם אחד מהם חזר עם שקית ממתקים ואמר לי: מישהו שלח לך את זה, ושיהיה לך ערב טוב.

שאלתי לא התבלבלת??? אמר ממש לא. פתחתי את השקית וחוץ מדברי המתיקה היה פתק בזו הלשון: לאשה הכי יפה… שיהיה לך ערב קסום ועוד בסגנון הזה… לא השאיר טלפון לא שם… אנונימי לחלוטין מה שעשה את זה בעיניי עוד יותר אצילי. יש לי הרגשה שהוא הבין שאני בשיא הבדידות שלי .

29/9/2016

לפני שבועיים הייתה כאן בחצר שלי מסיבת קונספט שהתירוץ שלה היה יומולדתי ה-65 ואפילו לא בתאריך שלי. שואלות למה? כי התאריך שלי הוא 05/10/51 וזה בצמוד מאד לחגי ישראל השנה, כך שעדיף היה להקדים ולעשות את המסיבה MY WAY כרגיל.

צילום:מאירה גוראי רז.

כשאירחתי את ד"ר רותי ליטווין על הבמה והיא סיפרה על הקהילות שהקימה נאורה ובשלה, הזכירה דרכי שהיא קראה על הבדידות שלי בעבר… ואיפה אני היום… ונזכרתי בפוסט הזה שזנחתי ב"סלונה" והחלטתי להציץ ולנסות להמשיך.

כן בחיים לא אשכח את הרגשת הלבד הזו, והרצון העז להתחבר למישהו, פינתזתי על חיבור עם גבר שישים לב אלי, שלא ירפה ממני כשנהיה ביחד, ושנהיה החברים הכי טובים בעולם בכל המשתמע מכך.

באותה תקופה נעזרתי בפסיכולוג נפלא שהוביל אותי במשך חמש שיחות עומק להבין מי אני, ושיש לי על מי לסמוך. אני ממש לא יודעת איזה קסם הפעיל וכעובדה זמן קצר לאחר מכן הכרתי את בן זוגי לחיים, אחרי ניסיונות רבים כושלים, שחלקם מאד משפילים וחלקם אפילו איני זוכרת שזה סימן רע מאד.

שנינו יצאנו מהבתים שלנו, עזבנו משפחות שלנו למרות שהילדים של שנינו היו בוגרים. שנינו באוויר, לא יודעים איך מתחילים את הלבד ביחד…

גיששנו, נפרדנו, חזרנו,נפרדנו חזרנו, תודה לאל חזרנו.

הוא בן 59.5 אני 47.5 בדיוק הגילאים שמתחילים אוטוטו קצת לנוח מהחיים.

התחלנו מהתחלה הכי התחלה.

צילום:מאירה גוראי רז.